תעלומה שאינה נפתרת תוך שעות

אנשי דגניהעבדו אנשי דגניה בזיעת אפייםשם אור השמש גדול שבעתיים.(אהרון זאב) בערב חנוכה ירדו טיפות הגשם הראשונות על המאהל.למחרת היתה כבר כל הסביבה מוצפת ואשדות ירדו אל הכינרת. מאהל הנחלאים טבל במקבץ של שלוליות חומות על יד הכפר יאקוק שעל גדת נחל עמוד, והאימונים הפכו למאבק עיקש במבול שירד ימים רבים.בבוקר השני קפאו שניים ונשלחו לבית חולים. למחרת נשלחו עוד שלושה בגלל דלקת ריאות. באותו יום ברח גם שילר הג'ינג'י ולא שב, ואיש לא ידע אם הגיע לחוף מבטחים או טבע באחד הנחלים. בערבים היינו רואים מבעד לדמעות השמים את אורות צפת ונרותיה, ומפללים בחשאי. מי ימלל גבורות ישראל.בסוף השבוע הגיע אלוף הפיקוד וחזות פניו שלילית. צבא שלם ציפה למוצא פיו.– ננסה עוד שבוע ונראה, חכך בדעתו, יש כאן רב סמל?– כן המפקד, עלתה הקריאה משלולית המטבח או האפסנאות.– קח אותם למקלחת חמה לכבוד שבת, גאה טוב לבו של האלוף עם המים האדירים, בגדים נקיים והכול! תטלפן אל זמל בדגניה!אמר והרים עוגן.המשאית פלטה אותנו רגביםֿרגבים על יד המקלחת הישנה של דגניה, היאֿהיא המקלחת... זמל הקשיש עמד שם במגפיים, שכמייה וקסקט, משגיח על מבער הסולר, ודואג. סרחון הזיעה והגרביים נמהל בתוך הקיטור התוסס ותוקפנותו התפוגגה. הבגדים הנקיים חבשו את הנשמות המופשרות. כשיצאתי, כמו חדש, ראיתי שוב את הזקן הזעיר, זמל.– אתה זוכר את הלורד של עמק הירדן, שאלתי אותו בעדנה.– הלורד של הספרים? תקע בי זמל עיניים שואלות והסיגריה שלו רמצה.– כן.– אוהו זוכר!– זה אבא שלי, אמרתי.– אוהו, השתאה זמל, אתה הבן של הלורד! הלורד של הספרים...– תמסור ד"ש לכל מי שעוד נשאר מהתקופה שלו, עליתי על המשאית ונבלעתי מתחת לברזנט.– אז מה שלום אבא, אה?– מאה אחוז, הספקתי לנפנף ביד, והמשאית עקרה. – אבא, אתה באמת לורד?אבא צחק. האוטובוס הישן טלטל את החבילה ועזרתי לאבא לשמור עליה שלא תתפרק. הכינרת נראתה כמו פודינג כחול.– אז למה קוראים לך לורד?– כי מינו אותי על כל עמק הירדן.– למה עמק הירדן?– כי זה האזור שלי, חייך אבא.– ומי מינה אותך על כל עמק הירדן?– ברל.נפלה שתיקה. תמיד אחרי שהיו משמיעים את שמו של ברל היתה משתררת שתיקה. נמנה, נשקל ונחרץ.אחרי שאבא הצליח בעמק הירדן, קרא לו ברל ואמר לו שהוא רוצה אותו בתל אביב. רק מטורף יסרב. אבל אבא לא קיבל.– בעמק הירדן אני לורד, אמר.אבא עבר את הירדן בחרבה, על גשרי דגניה ונהריים. עמק הירדן היה אזור הבחירה שלו, את תל אביב השאיר טרף לאחרים. מאז הוא לורד.התעמקתי בכתובת שעל החבילה המיטלטלת. להעביר לח' ברץ, היה כתוב באותיות גדולות ואז ידעתי שהספרים האלה מיועדים לאנשי דגניה.אבא הלך עם הספרים אל החבר ברץ ואני הלכתי לעבר בית הילדים, מפזם ומהמהם.עבדו אנשי דגניה,בזה הטפיים,שם אור השמש,גדול שבעה תאים.