נשיט סירות נייר

פתח דבר אירית היא סבתא קצת אחרת, ומאוד מיוחדת. הרבה סיפורים כבר סיפרה לנו על החיים הקצרים שהיו לה בפולין, על מקומות ואנשים מאוד אחרים שאִתם גדלה לפני עשרות שנים. כל כך הרבה סיפרה, אבל לא תמיד הקשבנו, ולא כל הזמן התעניינו, כי אתם הרי יודעים איך זה אתנו, הילדים: לא תמיד יש זמן, ולא כל סיפור נשמע חשוב, ובכלל לְמה הוא קשור?אבל הכול השתנה כשפעם אחת הזמינה אותנו סבתא אירית לבוא אִתה יחד ולפגוש מקרוב את המקומות, את הנופים, את הבתים, ואת האנשים שעדיין חיים."לפולין?" שאלנו בהפתעה מוחלטת."כן, למה לא? גם לשם אל-על מגיעה," ענתה."מסכימים," ענינו פה אחד, כבר נרגשים מהעובדה שנהיה שלושתנו יחד עם סבתא אירית בפולין, ראשונים להיות שם מבין כל החברים."מצוין," חייכה סבתא ואמרה, "אם כך – זה לך, וזה לך, וזה לך."פתחנו את הפתק שתחבה ליד של כל אחד מאתנו, והחוורנו:"מה? לסכם? להכין חומר לטיול? אוף..." קראנו כאחד."נו, בטח, כי אם לא, איך נדע הכול?" השיבה בתקיפות, "את, סיגלית, תביאי חומר כתוב על העיר קרקוב וגם על אושוויץ; סמדר תסכם ותלמד אותנו על חיי היהודים בווארשה; ואתה, דני, לך השארתי את זָקוֹפָּנֶה. ואם יהיו שאלות, אתם יודעים איפה אני."וסבתא אירית קמה וחזרה לביתה, ולא השאירה מקום לוויכוחים.ומכיוון שהכול גם ממש קרה, בדיוק כמו שסבתא תכננה, הבאנו אליך, הקורא, את כל מה שעברנו וחווינו. כתבנו כל אחד בנפרד, ולפעמים גם יחד, וגם הבאנו את קולה של הסבתא שלנו – סבתא אירית.זה הסיפור שלנו – סיפור שיש בו גם וגם וגם... סמדר, דני וסיגלית