לא לשווא

עדה אהרוני

תאריך יציאה לאור: פבר-15

דאנאקוד: 24950278

מסת״ב: 978-965-540-457-9

שנה חדשה 30% הנחה

מחיר קטלוגי:

₪

מחיר באתר:

~~₪74.00~~ ₪51.80

גב הספר

לא לשווא הוא לא רק סיפור אישי מרתק אלא גם קלידוסקופ של מאורעות מדהימים באלכסנדריה בעת מלחמת העולם השנייה, המעניקים לקורא את התחושה שהוא בעצמו חי את המאורעות החשובים האלה בהיסטוריה האנושית. זהו סיפור אמת נפלא, העולה על כל דמיון - אוד מוצל מהעקירה הגדולה של יהדות מצרים במחצית השנייה של המאה ה-20, ושל בית החולים היהודי התוסס באלכסנדריה. הוא גשר בין מערב ומזרח, המאיר את הגורך המשותף של העם היהודי.תאה, ה"אישה בלבן", היא לא רק האחות הראשית של בית החולים, אלא גם גיבורה ומודל-על בלתי נשכח, המגלה לקוראים אבנים יקרות של אמת, חוכמה, אומץ ואנושיות. בעזרת אנשי מוסדות מצריים, באומץ ובתושיה תאה מצליחה להציל דרך בית החולים, יהודים רבים מן השואה באירופה הנאצית. מי יודע היום שפקידים ושוטרים מצריים סייעו ליהודי אלכסנדריה להציל יהודים מציפורני הנאצים? זאת עובדה היסטורית ועליה להירשם בתולדות העם היהודי והעם המצרי ובתולדות ההיסטוריה."זה ספר המתאר את החברה הים תיכונית במיטבה, הוא דוגמה אמיתית של שלום בין יהודים וערבים, אני ממליץ עליו מכל הלב." (שמעון פרס)

מתוך הספר

פרק 1: חיי לא היו לשווא!באפריל 1927 ליוותה אותי דודתי רוזה לבניין 'איגוד האחיות היהודיות' בפרנקפורט על נהר מיין, ברחוב בורנהיימר. מקום זה הפך להיות ביתי לחמש השנים הבאות. בשנתיים הראשונות הייתי אמורה לשמש כאחותֿתלמידה, ולאחר שאעמוד במבחנים הממשלתיים הגרמניים – כאחות מוסמכת.באותן הדקות שהיה עליי לחכות לפני שהתקבלתי עלֿידי המנהלת שלנו, האחות שרה אדלסהיימר, ישבתי שם וחשתי במעין שקט של מקדש. היא בירכה אותי לשלום והציגה אותי לפני האחות דורה, שהייתה ממונה על מעון האחיות. דורה לקחה אותי אל חדרי בקומה השלישית, שבו אגור בשנתיים הבאות עם עוד שתי אחיותֿתלמידות.כשניתן האות לארוחת הצהריים, שהוגשה בחדר האוכל הגדול בקומת הקרקע, הוצגתי לפני המנהלת הקודמת מינה, שייסדה את 'איגוד האחיות היהודיות' בגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה, וכן לפני צוות האחיות הראשיות, שענדו סיכות זהב כאות לעשרים וחמש שנות שירות. הן עשו עליי רושם רב באישיותן. מצאתי את מקומי – המפית עם מספרי כבר הייתה מונחת על השולחן. המספר היה 181. סימן קטן זה של תשומת לב גרם לי מיד להרגיש מקובלת ורצויה. הייתי חלק מהמשפחה.