כתום – שמונה סיפורים ונובלה

"אין כחול שאין בו צהוב ואין בו כתום..."וינסנט ואן גוך הוא התעורר בשעת בוקר מוקדמת מן הרגיל, במועקה כבדה שהזכירה לו בוקר מר מלפני עשר שנים. אז, עמד להשליך עצמו ממרפסת ביתו שבקומה החמישית, בבחינת מוות מהיר ובטוח. אלא שהמחשבה שבני משפחתו, ידידיו, מכריו וסתם עוברי אורח יראוהו מרוסק ומרוח על הכביש, הרתיעה אותו על הסף. הרעיון לתלות עצמו לא נראה מכובד בעיניו. זו מיתה יאה לפושעים או ללוחמי חופש אמיצים; שתי אצטלות שלא הלמו אותו. על כדור ברקה אין מה לחשוב, ולא רק משום שלא החזיק נשק ברישיון, אלא משום שמוות כזה נראה לו מבעית מדי, ממש כחיתוך ורידים, מה גם שאין הוא סובל מראה של דם. כדורי שינה מתאימים יותר, אלא שתמיד חשש שמא יצליחו להצילו בטרם עת, וכך גם עלולה להיות להם עילה לאשפזו בכפייה. הוא שקל גם את האפשרות למות משאיפת גז, אבל משום מה החליט שאפשרות זו מתאימה יותר לנשים רגישות ולמשוררות מעודנות. הוא החליט לברור לעצמו מיתה יפה יותר, כמו לצעוד מעדנות אל הים ולהיבלע אט אט אל בין גליו... אלא שאז, באותו בוקר שמלפני עשר שנים, לא התעורר מחלום בלהות כה משונה...