כרמל 7

אֶוָה קִילְפִּי/ הִיא תִּסַּע בְּלִי טִיסָהאִם רַגְלַיִךְ מִתְקוֹמְמוֹת וְאֵינָן מִתְרוֹמְמוֹת,הַנִּיחִי לְפָחוֹת לְרֹאשֵׁךְ לְהַגִּיעַ עַד אֵלַי.אֶקַּח אוֹתָךְ אֶל הָאִי שֶׁלִּי,אֶל אֶרֶץ הַצַּבָּרִים הַפְּרָטִית,אֶל הַלּוּבִי הַשָּׁחוּם וְעוֹשֶׂה הַלְּהָטִים,הַמַּפְלִיא לְחוֹלֵל וּלְחוֹלֵל בַּבָּשָׂרמַהְפֵּכוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת, שֶׁזַּרְעָן לָבָןוְרֵיחָן סָמִיךְ כְּמוֹ דְּבַשׁ מְעֻשָּׁןוְכָמוֹהוּ גַּם טַעְמָן. תִּרְאִי אִתִּי רַכָּבוֹת בַּבַּלְקָן –רוֹמָנִים, אַלְבָּנִים, קְשִׁישׁוֹת יָפוֹת,כַּפְרִיּוֹת בְּשָׁחוֹר, צוֹעֲנִים בְּזָהָב,בְּלִי כֶּסֶף וּבְלִי שֵׁנָה.נִהְיֶה בְּיַחַד קְרוֹנוֹת עֲמִידִים,לֵילוֹת, מֶרְחַקִּים, מְסִלּוֹת וַחֲלוֹם,תְּשׁוּקָה לְהַמְשִׁיךְ שֶׁאֵין לָהּ שֹׂבַעוּתְשׁוּקה לְכַלּוֹת וּלְהִתְכַּלּוֹת. תָּבוֹאִי כְּבֵדָה, עֲמוּסָה מֵרֹב שֶׁפַעוְקַלָּה עַד מְאֹד מֵאֲוִיר הַחַיִּים –נַעֲלֶה לֶהָרִים הָרָמִים בַּבֹּקֶרכְּדֵי לִצְפּוֹת מִלְּמַעְלָה בְּעֶדְנַת הַכְּרָמִים.וְאָבִיא אוֹתָךְ לְבַסּוֹף עַד הַסּוֹף,לְמִטַּת הַיֶּלֶד הַחַיְכָן שֶׁל יָוָן,לַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי נִסְחָף אֵלָיוכְּמוֹ פִּיל בַּשִּׁטָּפוֹן שֶׁל פְּרָג –אֶל חוֹפֵי גֶּרְמַנְיָה, אֶל הַיָם הַצְּפוֹנִי,אֶל הַחֹפֶשׁ הַגָּדוֹל.