הרפתקאותיו של פינוקיו

איך קרה שהנגר רב-אומן דובדבן מצא בול עץ שבכה וצחק כמו ילד.היה היה פעם..."מלך!" בטח יגידו תכף קוראי הצעירים.לא, ילדים, אתם טועים. היה היה פעם בול עץ.זה לא היה בול עץ מפואר, אלא בול עץ פשוט מתוך ערימת עצים, מאלה שמכניסים בחורף לתנורים ולאח כדי להדליק אש ולחמם את החדרים.אני לא יודע בדיוק איך זה קרה, אבל יום יפה אחד הגיע בול העץ לבית המלאכה של נגר זקן אחד. שמו של הנגר היה רב-אומן אנטוניו, אבל כולם קראו לו רב-אומן דובדבן, כי קצה האף שלו הבריק תמיד וצבעו היה אדום כהה כמו צבע של דובדבן בשל.ברגע שרב-אומן דובדבן ראה את בול העץ הוא שמח מאוד. הוא חיכך ידיים בשמחה ומלמל בלחש:"בול העץ הזה הגיע ברגע הנכון. אבנה ממנו רגל לשולחן."אמר ועשה. מיד אחז בגרזן המושחז. הוא רצה להסיר את הקליפה מהעץ ולשייף אותו, אבל ברגע שהניף את הגרזן, הזרוע שלו נשארה מונפת באוויר, כי הוא שמע קול דקיק שהתחנן ואמר:"אל תרביץ לי חזק!"תארו לכם עד כמה הופתע רב-אומן דובדבן!הוא הביט סביב סביב במבט נדהם כדי לראות מי השמיע את הקול, אבל לא ראה אף אחד. הוא הביט מתחת לספסל, אבל לא ראה אף אחד. הוא הביט לתוך ארון שהיה סגור תמיד, אבל לא ראה אף אחד. הוא הביט לתוך סל הנסורת, אבל לא ראה אף אחד. הוא פתח את דלת בית המלאכה כדי להעיף מבט ברחוב, אבל לא ראה אף אחד! אז מה קורה?"הבנתי," אמר רב-אומן דובדבן, צחק וגירד את הפיאה שעל ראשו, "כנראה דמיינתי שאני שומע את הקול הזה. קדימה, חזרה לעבודה."ושוב לקח את הגרזן והִכּה בכוח רב על בול העץ."איי, אתה מכאיב לי!" צעק וייבב הקול הדקיק.עכשיו באמת נמאס לרב-אומן דובדבן. העיניים שלו ממש יצאו מחוריהן מרוב פחד, הפה שלו נפער והלשון שלו נשמטה עד לסנטר. הוא נראה כמו פסל של פרצוף על מזרקה.