המוזה והמחשב שלה

המוזה ישבה במקומה הקבוע על כיסאה הישן והחורק והשגיחה על המחשב. מולה, על המסך, נגול סיפור חייו של הקריקטוריסט דן קרני. השעה היתה מאוחרת, קרובה לחצות, ודן עדיין שוטט ברחובות. המוזה עקבה בעיניה אחרי תנועותיו. רק כאשר היתה בטוחה שהוא כבר צועד בדרך הביתה, הרשתה לעצמה להסיר את מבטה לרגע. ואז, דווקא אז, ממש באותו הרף-עין, פנה דן לאחור. הוא הבחין בדמות אשה בחלון מואר בבית סמוך ובמקום לחזור לביתו, החל לרוץ כמטורף בכיוון ההפוך. המוזה לחצה מיד על המקש שכתוב עליו "אופס, טעות!" שאמור לבטל את הפעולה האחרונה ולהחזיר הכול לקדמותו, אבל דן לא חזר. הוא הגיע אל פתח ביתה של האשה ועמד מתנשם ומתנשף מול דלתה.לעתים רחוקות אפשר לגלות מתי בדיוק נקבע גורלו של אדם. הטעות שעשה דן כשפנה לאחור, שינתה את כיוון הסיפור שלו (שהיה אמור להיות סיפור קטן, ענוג ורומנטי, מן הסוג החביב על מוזות מזדקנות) והסיטה אותו לדרך שלא היתה ממנה חזרה. אילו המשיך לצעוד אל היעד שאליו כיוונה אותו המוזה בסיפור המקורי, היה גורלו אחר לגמרי. אבל, הוא רץ חזרה, והריצה המטורפת חרצה את גורלו. לא הועילו כל הלחיצות הבהולות שהמוזה לחצה על כל מקשי החירום. המחשב, שהיא תמיד חשדה בו שיש לו רצון נבזי משלו, סירב להישמע לה. היא נאלצה להתבונן במסך ולראות את הסיפור דוהר לקראת הבלתי-נמנע.