חיי איסמעיל פריק פשה

a:1:{i:0;a:3:{s:5:"title";s:17:"מתוך הספר";s:2:"id";s:17:"מתוך-הספר";s:7:"content";s:2739:"הרומן מבוסס על חיי אִיסְמַעִיל פֶרִיק פָּשָׁה ועל חיי אחִיו אַנְדוֹנִיס קַמְבָּאנִיס פַּפַּדָאקִיס, דמויות אמִתיות בנות המאה התשע-עשרה. שמו המצרי של הפָּשָׁה היה אִיסְמַעִיל סַלִים. פֶרִיק היה תואר צבאי. אולם האיש מוכּר יותר, במיוחד במסורת שבעל-פה, בתור אִיסְמַעִיל פֶרִיק פָּשָׁה. באשר לשמו הנוצרי, ספק אם היה זה עמנואל או שם אחר.
פרטים מעטים ביחס לחייו נשתמרו במקורות, במחקר ההיסטורי ובמסורת שבעל-פה. רק תאריכים ומאורעות מועטים ביניהם נרשמו, וחלקם אף סתרו אלה את אלה. כמו כן קיימים פרקי זמן ארוכים שבנוגע אליהם לא ידוע דבר. התקופה שרוב המידע מתייחס אליה היא התקוממות בני כרתים בשנים 1868-1866.
מכל מקום, ברומן מסופר על שתי התקוממויות בכרתים: הראשונה התרחשה במהלך מאבקה של יוון להשתחררותה מן השלטון העות'מאני בשנת 1821, מאבק שנודע בדיעבד כמלחמת העצמאות של יוון. אף-על-פי שחלק גדול של יוון זכה בחֵרות באותה תקופה, אזורים אחדים, ובכללם כרתים, נשארו עדיין תחת שלטון עות'מאני. בימי התקוממות זאת, שני האחים הצעירים שמסופר עליהם ברומן נלקחו בשבי בכרתים. ההתקוממות השנייה אירעה בין השנים 1866 ו-1868, וחלק הארי של הסיפור ממוקד בה. שני האחים נמצאו במחנות מנוגדים. אִיסְמַעִיל פֶרִיק פָּשָׁה מונה לראש הצבא המצרי ונשלח לאי הולדתו, כרתים. שיבתו אל מולדתו היתה אירוע חריג ודרמטי. גם ההתקוממות השנייה בכרתים נכשלה: רק בשנת 1898 זכתה כרתים באוטונומיה, ורק בשנת 1913 התאחדה סוף סוף עם יוון.
בניסיון זה לצייר דיוקן היסטורי, אישיותו של אִיסְמַעִיל פֶרִיק פָּשָׁה עשויה, ולמעשה גם אמורה, להיתפש כבדיונית בעיקרה.
הצירוף בכותר המִשנֶה של הספר, Spina nel cuore (di Venezia) "קוץ בַּלב (של ונציה)", מופיע בכתב-יד ונציאני מן המאה השלוש-עשרה ככינוי של רָמַת לָסִיתִי.";}}