יונים בדשא

מטוסים חגו בשמי העיר, ציפורים מבשרות רעה. שאון המנועים היה רעם, הוא היה ברד, הוא היה סופה. סופה, ברד, רעם, יומם ולילה, המראה ונחיתה, תמרוני מוות, טרטור חלול, רעדה, זיכרון בהריסות. לפי שעה היו קרבי המטוסים ריקים מפצצות. האַבגוּרים חייכו. איש לא הביט השמימה.שמן מעורקי האדמה, נפט גולמי, דם מדוזות, שומן לטאות, שריון חרדונים, עלוות יערות שרכים, גבעולי שְׁבַטבַּט ענקיים, טבע ששקע, זמן טרם היות האדם, ירושה קבורה, גמדים שומרים עליה, קמצנים, יודעי כישוף ומרושעים, המעשיות, האגדות, מטמון השטן: הוא נכרה וראה אור יום, הוא נעשה ברֿשימוש. מה כתבו העיתונים? מלחמה על נפט, החרפה בקונפליקט, רצון העם, הנפט למקומיים, לצי אזל הנפט, פיגוע בקו הצינורות, הצבא מגן על מתקני הקידוח, השאה מתחתן, תככים סביב כס הטווס,[1] הקשר הרוסי, נושאות מטוסים במפרץ הפרסי. הנפט החזיק את המטוסים בשמים, הפיח נשמה בעיתונות, הפחיד את האנשים והניע בקולות נפץ קלים את הקטנועים של מחלקי העיתונים. בידיים מאובנות מקור, נרגנים, מגדפים, רועדים מן הרוח, רטובים מן הגשם, הלומי בירה, מוכתמי טבק, מחוסרי שינה, מיוסרי בלהות, עורם עוד מדיף את ריח בןֿהזוג מן הלילה, את ריח החבר לחיים, ראומטיזם בכתף, בברך שיגרון, קיבלו הקימעונאים את הסחורה שיצאה זה עתה ממכבש הדפוס. האביב היה קר. החדשות לא חיממו. מתיחות, קונפליקט, אנשים חיו בשדה מתחים, עולם מזרחי, עולם מערבי, אנשים חיו בקו התפר, אולי בקו השבר, הזמן היה יקר, הזמן היה מִרווח נשימה בשדה הקטל, ובקושי הספיקו האנשים לנשום וכבר שוב מתחמשים, החימוש ייקר את החיים, החימוש כיווץ את השמחה, פה ושם אגרו אבק שריפה כדי לפוצץ את כדור הארץ, ניסויים אטומיים בניוֿמקסיקו, כורים גרעיניים באוּרָל, הם כרו בורות נפץ בגשרים המטולאים בעליבות, הם דיברו על בנייה והכינו את הקריסה, לְמה שכבר היה סדוק, הניחו להוסיף ולהינתץ: גרמניה הייתה שבורה לשניים. נייר העיתון הדיף ריחות של מכבש הדפוס, של בשורות אסון, של מוות אלים, שיפוטים שגויים, פשיטות רגל ציניות, של שקרים, כבלים וסיאוב. הדפים נדבקו ונמרחו זה על זה כמו היו שותתי פחד. הכותרות זעקו: אייזנהאור עורך ביקורת ברפובליקה הפדרלית,[2] דורשים מענק ביטחון, אדנאואר[3] מתנגד לנטרול, ועידה במבוי סתום, המגורשים מגישים תביעה, מיליוני עובדי כפייה, הפוטנציאל הגדול ביותר להקמת חיל רגלים. המגזינים חיו מזיכרונות הטייסים והאלופים, מהווידויים של הנגררים האדוקים, מסיפורי האמיצים, הישרים, התמימים, המופתעים, המוּלכים שולל. הם הישירו מבט אימתני מקירות הקיוסקים, וצווארוניהם מעוטרים עלי אלון וצלבים. האם היו מקדמי המכירות של המגזינים, או שמא ניסו לגייס צבא? המטוסים שהרעישו בשמים היו מטוסיהם של האחרים.[1] כס המלוכה של הממלכה המוגולית (דמוי טווס, עשוי זהב ומשובץ אבנים טובות) שבזזו הפרסים בפלישתם לדלהי בֿ1739. הכס נהפך לסמל השאה הפרסי.[2] מערבֿגרמניה[3] קונרד אדנאואר, הקנצלר הראשון של מערבֿגרמניה 1963-1949.