מארצות התן ועד בין חברים – עמוס עוז, 50 שנות סגנון

הקדמהאנו בוחרים ספר לקריאה לפי קריטריונים שונים: המלצה של חבר, ביקורת מסקרנת במדורי הספרות, שם מעניין, עיצוב כריכה מיוחד או סופר אהוב ומוכר. קוראים רבים הופכים למנויים מראש על ספריו של סופר שעדיין לא יצאו לאור, והם יזדרזו במיוחד לקרא ספר חדש שלו שרק יצא ממכבש הדפוס, ועדיין ניחוח בית הדפוס אופף אותו. דבר מה גורם לקוראים אלה לחכות לספר הבא, דבר מה הנמצא בספרים הקודמים, והם בטוחים שהוא יהיה גם בספר החדש, ובכל זאת כל ספר הוא הפתעה. למה הדבר דומה? לחברת מטעמים שהצליחה לקנות לעצמה קהל אוהדים בזכות תבלין מיוחד החוזר בכל מוצריה במינון שונה. קהל זה יקבל בברכה כל מוצר חדש של החברה בשל ניסיונו הטוב עמה במשך השנים. כך גם סופרים רוכשים לעצמם קהל יעד המזהה בכל ספר את התבלין המוכר ומצפה לראות באיזה מינון ישתמש בו הסופר ומה יעשה בו בספר החדש.לשונם של כמה סופרי מופת בדורנו עשויה לייצג נאמנה את העברית המודרנית ואף לפתור בעיות הכרוכות בהוראה ובוויכוחים על הנורמה (קדרי, 1975, עמ' 128 וגם פרוכטמן תש"ן, עמ' 47, וניר תשמ"א 2). אפשר לאפיין לשון של סופר במספר דרכים.בחיבור זה נבחרו תחומי השיח והתחביר כדי לשמש תבנית (תבלין) לתיאור לשונו וסגנונו של אחד מן הסופרים החשובים בדורנו, עמוס עוז.עד כה לא נערך מחקר מקיף המתאר את לשונו של עמוס עוז, ומחקר זה הנו ראשון מסוגו המתמקד במבני תחביר ובתבניות שיח בלשונו של עמוס עוז.לשם תיאור לשונו של עוז נבדקו שמונה מספריו שנכתבו במשך כחמישים שנה, בין השנים 1965 וֿ2012, מתחילת דרכו כסופר. הספרים שנבדקו הם: ארצות התן (1965), ארצות התן (1975),[1] סומכי (1977), פה ושם בארץ ישראל בשנת 1982 (1982), אל תגידי לילה (1994), פנתר במרתף (1995), אותו הים (1999) ובין חברים (2012).בחיבור זה אנו מבקשים, כאמור, לאפיין את לשונו של עוז מבחינת התחביר והשיח ולהצביע על המאפיינים המיוחדים לו. במחקרנו נקטנו בשיטה הבלשנית התיאורית, ותיארנו תופעות שנראו לנו מיוחדות או תופעות שחזרו על עצמן בספרים השונים. חלק מן התופעות הנדונות בחיבור זה יכולות לאפיין גם את לשונם של סופרים אחרים, אולם הצירוף של כל התופעות הללו יחדיו ומינונן הוא היוצר את הייחוד בלשונו של עוז ובסגנונו.החיבור מורכב ממבוא ומשמונה פרקים. חלקו הראשון של המבוא עוסק במחקר של לשון הספרות, בגישות השונות למחקר הסגנון, באבחנה בין לשונו של הסופר ולשונן של הדמויות בספריו, ובמגמות שהתפתחו בלשון העברית במשך השנים. חלקו השני של המבוא דן בלשון ביצירותיו של עמוס עוז, ומשמש כרקע תיאורטי לפרקי החיבור שכולל דיון נרחב בנושאים המחולקים לתחום התחביר ולתחום השיח. בתחום התחביר: הזיקה למקורות ביצירותיו של עמוס עוז – שיבוצים ציטוטים ורימוזים וכן הצירוף הכבול ושבירתו; צירופים מיוחדים ביצירותיו של עמוס עוז – דרכי ההצטרפות של הצירופים המטפוריים והסינסתטיים; הבחירה במילות הקישור ביצירותיו של עוז; סוגי משפטים ביצירותיו – משפטים חסרים: משפטי בררה אליפטיים ומשפטים מרוסקים.בתחום השיח: הכותרות בספריו של עוז, סוגיהן ותרומתן ללכידות; תבניות השיח ותיאורן והמעתקים ביצירותיו של עוז.כל אחד משבעת הפרקים הראשונים מתאר ספר אחר של עוז מבין השמונה המוזכרים לעיל, ואילו הפרק השמיני עוסק בהשוואה בין עוז לסופרים אחרים.כל פרק מפרקי החיבור עוסק בתופעות המאפיינות את הספר שנידון בו.[1] גרסה שנייה של הספר שנכתבה עשר שנים לאחר הספר הראשון. ראו רוזמרין, תשנ"ה, וכן בפרק הראשון בחיבור זה.