מבוך מזרח תיכוני – ישראל, הערבים והאזור, 2026-1648

מתוך פתח הדבר

בשנת 1996, עם סיום תפקידי כשגריר ישראל בארצות־הברית, החלטתי לכתוב שני ספרים: הראשון, שיצא לאור בשם סף השלום (1998) תיאר את המשא ומתן לשלום שניהלתי מטעם ישראל עם סוריה; השני — חבלי שלום — יצא לאור ב־1998 (בעברית ובאנגלית), תיאר וניתח את תהליך השלום הרחב יותר שהתנהל בשנות ה־90 והעמיד אותו בהקשר של סכסוך ישראל־ערב. הספר הציע לקורא היסטוריה מפורטת של היחסים מ־,1948 הן הסכסוך הן הניסיונות ליישבו. בכל כתיבה היסטורית יש מתח בין הצגת הנרטיב ההיסטורי ובין מרכיב הניתוח. בכתיבתו ניסיתי להתגבר על מתח זה באמצעות חלוקה בין פרקים נרטיביים לפרקים אנליטיים.

התמורות הרבות שחלו ביחסי ישראל־ערב ובאזור כולו הצדיקו 14 שנים לאחר מכן כתיבה ופרסום של גרסה חדשה של הספר, שנקרא בעברית האופק המתרחק. הכותרת נתנה ביטוי לתחושה פסימית של חוסר היכולת ליישב את הסכסוך, ובייחוד את המרכיב הפלסטיני שבו.

עשור חלף, קצב התמורות ועומקן לא השתנו וב־2012 ערך מזכיר המדינה האמריקני ג'ון ֶקרי ניסיון שאפתני וכושל ליישב את הסכסוך. המרד שפרץ בסוריה ב־2011 במסגרת "האביב הערבי" הפך למלחמת אזרחים, שהביאה בין השאר לעליית ארגון דאעש "(המדינה האסלאמית)" ולהקמת ח'ליפות בשליטתה. הצלחתו הראשונית של הארגון הייתה מסחררת: הוא ביטל למעשה את הגבול בין עיראק לסוריה, והקים מעין מדינה על שטח גדול. דאעש איים לקעקע את יסודותיה של המדינה העיראקית, ואף את הסדר הפוליטי שנקבע בלב המזרח התיכון בתום מלחמת העולם הראשונה.

הבחירה בדונלד טראמפ כנשיא ארצות־הברית ב־2016 בישרה על שינויים עמוקים במדיניותה המזרח־תיכונית של ארצות הברית. טראמפ המשיך במגמת ההתרחקות מן האזור שבה החל קודמו ברק אובמה, אך בה בעת פתח במאמץ שאפתני ליישב את הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ובמסגרתו פרסם את "תוכנית המאה." זו לא הוגשמה, אך הוליכה שלא במתכוון לנקודת ציון חשובה בהתפתחות יחסי ישראל־ערב — "הסכמי אברהם" .)2020( גם אלה לא הצליחו להפחית מחומרתה של השאלה הפלסטינית, אך שיקפו עייפות בחלקים של העולם הערבי ממנה, ונכונות לחתום על הסכמי נורמליזציה עם ישראל גם בלא שנמצא פתרון לשאלה הפלסטינית.

הממשלה בראשות בנימין נתניהו הציגה את החתימה על "הסכמי אברהם" כהוכחה לצדקת הטענה שביכולתה של ישראל להתמודד עם השאלה הפלסטינית לא במישרין אלא בעקיפין, באמצעות חתימת הסכמים עם מדינות ערב, שיאפשרו התקדמות לקראת פתרון הסכסוך הכולל, והתמודדות עם הסוגיה הפלסטינית בשלב מאוחר יותר מול שחקן פלסטיני מוחלש. דא עקא, את הטענה הזו הפריכה חמאס ב־7 באוקטובר 2023 כאשר הוליכה את האזור למלחמה רב־זירתית שנמשכה שנתיים והחזירה את השאלה הפלסטינית למרכז הבמה.

בו בזמן, ירדה מרכזיותו של הסכסוך הישראלי־פלסטיני, ואת מקומו תפס הסכסוך בין ישראל ואיראן. כניסתן של איראן ותורכיה לפעילות מלאה יחד עם תורכיה לפעילות מלאה ושאפתנית במזרח התיכון, הייתה אחת התמורות החשובות בפוליטיקה האזורית. איראן הציבה לישראל וליריבותיה האחרות באזור איום רב־זרועי, שעיקריו חתירה לנשק גרעיני ובניית עוצמות צבאיות קונוונציונליות מרשימות ובראשן פיתוח טילים בליסטיים וכטב"מים קרביים. היא בנתה מערכת של שלוחים (פרוקסי) ובהם חזבאללה, סוריה, המיליציות השיעיות בעיראק והחות'ים בתימן. המלחמה שאסרו ארצות הברית וישראל על משטר האייתוללות בפברואר 2026 הסבה לו נזק כבד אך הוא נותר בסופה ניצב על רגליו. תורכיה הציגה אתגר חמור פחות, אך משמעותי בפני עצמו.