לאפריקה

לאפריקההילדה עגולת הפרצוף הממצמצת בנמשיה מאחורי משקפי קרן ורודי כנף – היא אני. משמאל תוכלו לראות את אִמי הנאה לפני שעלתה במשקל ולצִדה, משלבת רגליים גרוּבוֹת ניילון שזוף בחצאית מיני – הדודה, שגורלה נחרץ. אבי מסתתר מאחורי העדשה. המון חסר פנים (השחור, מתחוור, מאבד את תווי פניו כשהלבן בפוקוס) נדחק סביב מעגל הגיר שלנו. מן הצד צובאים ילדים עירומים על החיפושית שגלגליה התחפרו בקרקע ונתזי בוץ מעיבים, במידת מה, על לובנה. ברקע מאחור מתפרצים מפלי הנילוס. האם אוכל לקבל בבקשה את השקופית הבאה? מיד נראה את התמונה המשעשעת שבה אני עומדת שלובת זרוע עם צלם העיתון באותו אתר עצמו כעבור עשרים וכמה שנים... ברשותכם, אֶמָנע מלספור אותן בפומבי. אל תאמינו לאף אחת מהתמונות. התמונות שבּן גַן צילם, אני אומרת, מסולפות. רחש ההפתעה מבקיע אלי מן השורות הראשונות, הפעלתניות, ומישהי מתמרמרת בקול: האם זאת ההרצאה של יום שלישי? מיד אקרין אותן – את התמונות – על המסך הלבן שיישלף מאחורַי מתוך מתקן מתכת מודרני, כלומר: מיושן נורא, בפעם האחרונה לפני שאציג את הראיות הסותרות.