הפלסטינים מהנכבה לפדאאיון 1956-1949

מדינת ישראל קמה ב1948 על חורבות פלסטין הערבית. כפרים רבים נהרסו ופליטים רבים מצאו עצמם ללא קורת גג במדינות השכנות, או במה שנותר מפלסטין המנדטורית – בגדה המערבית הירדנית וברצועת עזה המצרית. ישראל החלה לבסס את ריבונותהּ בשטחים שכבשה. עולים מכל ארצות תבל גדשו את שעריה ובאו אליה. והפלסטינים? – הם כביכול נשכחו.במחקר מעמיק ורחב היקף, מוצג המאבק הפלסטיני בשנות החמישים; מאבקו של דור מובס ומושפל בעיני עצמו, מאבקם של קבוצות ויחידים במציאות בלתי נתפסת מבחינתם. מטרתם הייתה לשרוד ולהחזיר את חייהם למסלולם שנקטע ב'נכבּה' (אסון הקמת מדינת ישראל, בעיני הפלסטינים). כך החלה המלחמה הביןֿקהילתית השנייה שהתבטאה בהסתננות רחבת היקף מצד הפלסטינים, ובפעולות גמול קשות מצד ישראל. הייתה זו תנועת מחאה פלסטינית שהצליחה להוביל ולהשפיע על מדינות ערב (ובייחוד על מצרים בעידן נאצר) לנקוט מדיניות אנטי ישראלית, תנועה של הקרבה עצמית (פדאא) שמטרתה היתה שחרור פלסטין. הספר מתאר את מאבקם של הפלסטינים במדינת ישראל בשנות החמישים.הספר מבוסס ברובו על עבודת הדוקטורט שכתב המחבר, תחת הכותרת: פעולות הגמול הישראליות בעיני האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית ורצועת עזה, 1949-1956. עבודה זו נעשתה במסגרת לימודי התואר השלישי במחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת ברֿאילן, בהנחייתו של פרופסור אליעזר טאובר.ד"ר (רס"ן במיל') שאול ברטל, שימש בשורת תפקידי ביטחון ביהודה ובשומרון. בוגר תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ברֿאילן(1995). בוגר תואר ראשון במדעי החברה וחינוך באוניברסיטה הפתוחה (1998). בוגר המסלול הישיר לדוקטורט בלימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ברֿאילן(2006). כיום מרצה לעניינים פלסטיניים באוניברסיטת ברֿאילן.