עלילות גילגמש

The Epic of Gilgamesh: A New Hebrew Translation from the Akkadian and a Literary Commentary

שפת מקור: אכדית

תרגום : נתן וסרמן ויורם כהן

עמודים: 238

תאריך יציאה לאור: מרץ 2026

דאנאקוד: 24951403

מסת״ב: 978-965-7869-14-7

תרגום חדש מאכדית ודברי פרשנות:

נתן וסרמן ויורם כהן

איורים:

מרים וילנר

30% הנחה!

מחיר קטלוגי:

118.00

 ₪

מחיר באתר:

118.00 82.60

גב הספר

עלילות גילגמש – האפוס הקדום בעולם – מספר את סיפורו של גילגמש, מלך צעיר וחסר מנוח היוצא למסע שאין דומה לו בחיפוש אחר תהילה ושם עולם. יחד עם חברו אנכידו, יוצאים השניים ליער הארזים בלבנון להילחם בשומר היערות – המפלצת חומבבה. לאחר מותו של אנכידו, יוצא גילגמש מוכה היגון לחפש את אתרחסיס, הלא הוא ״נח הבבלי״, כדי ללמוד ממנו כיצד לזכות בחיי הנצח של האלים. בתום מסע מייגע הוא שב לעירו כבן תמותה, אבל בעל ידע נשגב.

האפוס אשר נכתב בלשון האכדית על פני לוחות טין לפני כמעט ארבעת אלפים שנה, חוצה תרבויות, לשונות ודתות, ומדבר בלשון נצחית על חברות, על פחד, על גבולות הכוח ועל השאלה העתיקה מכולן – כיצד ראוי לחיות את חיינו אל מול המוות הבלתי נמנע. תרגום חדש זה מן האכדית מביא את עלילות גילגמש לעברית נאמנה למקור אך חיה ונושמת, ומחזיר לקורא את רוחו של הסיפור הקדמון על התמודדות היחיד עם שאלות היסוד של משמעות החיים על מול המוות.

 

קטעים מתוך המבוא המרתק, שכתבו המתרגמים: 

היצירה המובאת כאן בתרגום היא גרסה מאוחרת ומעובדת של סיפור קדום שנתחבר ככל הנראה בעיר אוּרוּךּ (Warka) שבדרום עיראק של היום, היא אֶרֶךְ המקראית (ר' ספר בראשית פרק י').
בסוף האלף הד' ובראשית האלף הג' לפנה״ס (תקופת אורוך ג׳ ותקופת ג׳מדת נאצר) הייתה אוּרוּךּ העיר החשובה והגדולה בכל רחבי המזרח
הקדום – מגאלופוליס של ממש. בשיאה הייתה אוּרוּךּ עיר־ממלכה ענקית, מוקפת חומה בקוטר של עשרה קילומטרים, ובליבה מכלול של מקדשים המוקדשים לאלי העיר. בראשם עמד מקדש האֵאָנָה – משכנה של אלת העיר אִינָנָה (כך בשומרית), או אישתר (בשמה האכדי).
אוּרוּךּ נוהלה בידי מערך סבוך של פקידים וכוהנים, בני מעמד שזכה ליוקרה רבה בזכות אוריינותו. ואכן, הכתב, שהומצא זה לא כבר, היה הכלי המרכזי שבאמצעותו ניהלו הפקידים את עבודתם של אלפי פועלים שעסקו בבניין ובחפירת תעלות השקיה, של פועלות שטוו ואפו, של ציידים ודייגים שהביאו את מרכולתם לעיר, ושל סוחרים שבאו ממרחקים והביאו אליה סחורות מגוונות ומוצרי יוקרה. בראשה של אוּרוּךּ עמד מלך (lugal בשומרית ו־šarru באכדית). היחסים שבין המלך לבין הכהן הגדול (en בשומרית) אינם ברורים כל צורכם, אך יש לשער שהראשון ניהל את העיר מבחינה פוליטית־צבאית, ואילו השני היה אחראי למערך הכלכלי והדתי של המקדשים.
על פי המסורת ההיסטוריוגרפית המסופוטמית, אחד המלכים הקדומים של אוּרוּךּ היה גילגמש, או בשמו השומרי בּילגמש. משמעות השם אינה ברורה. קיימות אמנם עדויות היסטוריות בודדות לקיומו של גילגמש כמלך היסטורי בשר ודם, אבל מעט מאוד ידוע עליו. מלבד תהילתו שבאה לו בזכות מחזור הסיפורים על אודותיו, שברבות הזמן נטוו לכלל יצירה אפית שלמה, גילגמש מוכר לנו מהיצירה ההיסטוריוגרפית המכונה ״רשימת המלכים השומרית״. שם גילגמש נזכר כאחד ממלכי אוּרוּךּ אשר מלכו לאחר המבול.
עלילות גילגמש והתנ״ך
מאז פענוח לוח י"א של עלילות גילגמש ותרגומו לאנגלית בידי ג'ורג' סמית' מהמוזיאון הבריטי בשנת 1872 נקשר האפוס לתנ״ך. וזאת, בפשטות, כיוון שלוח י"א של האפוס מגולל את סיפור המבול. המיתוס הבבלי על המבול דומה לסיפור בספר בראשית עד כדי כך שברור היה מעבר לכל ספק כי יש קשר בין שני המקורות. דמות הגיבור שניצל במבול, תיאור כלי השיט שבנה, ההכנות לשיט, משך הזמן של המבול, הציפורים אשר נשלחות לאחר המבול למצוא יבשה, נחיתת כלי השיט על הר והקרבת המנחה, כל אלה הם אלמנטים עלילתיים מהותיים הן בסיפור המבול הבבלי והן בסיפור המקראי. ועוד הובן, כי הסיפור הבבלי עתיק בהרבה מן הסיפור שבספר בראשית. מיתוס המבול הופיע כיצירה עצמאית בבבל כבר במהלך המאה ה־19 לפנה״ס, מאות שנים לפני גיבוש הסיפור המקראי. נשאלה השאלה מה טיב הקשר בין המקורות – כיצד, היכן ומתי שאל המקרא, אם בכלל, את הסיפור מהעולם המסופוטמי.
שאלה זו נותרה ללא מענה ברור, ועדיין חוקרי התנ״ך מתווכחים ודנים בפתרונה. היא נבחנת כנגד הקשר הרחב יותר שבין ספרות המזרח הקדום וספרות המקרא, שכן אין זה המקרה היחידי שבו ניכרת השפעה של הראשון על האחרון.
מלבד סיפור המבול, דוגמה שאין טובה ממנה לזיקה שבין הכתיבה הספרותית במסופוטמיה למקרא, יש עוד מוטיבים המשותפים למקרא ולעלילות גילגמש. רבים כבר עמדו על הדמיון שבין תהליך תִרבותו של אנכידו, איש הפרא, לבין סיפורם של אדם וחווה בגן עדן. בהקשר זה יש להזכיר גם את הנחש בסיפור גן עדן ואת הנחש המופיע בלוח י"א. יער האבנים הטובות שבקצה העולם, שאליו גילגמש מגיע לקראת סוף מסעותיו בלוח ט', מזכיר במידת־מה את תיאור העצים בגן העדן שבספר בראשית.

 

מתוך הספר

פתח דבר

לפני כחמש שנים, בשיחת טלפון ארוכה, גמלה בליבנו ההחלטה לתרגם את עלילות גילגמש לעברית ולהביא יצירה ספרותית מרהיבה זו לקוראות ולקוראים בישראל בתרגום שיהא מדויק וגם ישמור על כוחו הספרותי של המקור הקדום. תוצאתה של אותה שיחה הם דפים כרוכים אלו.

יופיו של הטקסט הקדום, על פשטותו ומורכבותו, רק הזדכך עבורנו במשך שנות העבודה המשותפת על  התרגום – גם בזמן מגפה עולמית קשה ומלחמה מקומית נוראה. אנו מקווים שכך ימצא אותו גם קהל הקוראים.

עם סיום המלאכה, אנו מבקשים להביע תודה עמוקה לישראל כרמל אשר ליווה ספר זה כמעט מלידתו, תמך ועודד אותנו ללא הרף. תודות גם לצוותי הוצאת ״כרמל״ ו״משכל״ אשר טרחו על התקנת הכרך. תלמידי אשורולוגיה באוניברסיטה העברית קראו קטעים מהתרגום במסגרת סמינרים והעירו הערות מועילות על קטעים בתרגום. תודה מיוחדת לגיא שפירא, תלמיד המכון לארכאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, על תיקוניו הטובים בתרגום ובקטעי הפרשנות.

נתן וסרמן – ירושלים

יורם כהן – תל אביב

 

לוח א'

מי ראה מעמקים, את יסודות הארץ?

המנון המהלל את אוּרוּךּ וגילגמש. גילגמש רודה באוּרוּךּ. הצייד רואה את אנכידו המסייע לעדרים. שַׁמְחָת נשלחת כדי לפתות את אנכידו. אנכידו שוכב עם שַׁמְחָת והעדרים נסים מפני אנכידו. גילגמש חולם חלומות המבשרים על בואו של אנכידו לאוּרוּךּ.

 

1        (מִי) רָאָה מַעֲמַקִּים, אֶת יְסוֹדוֹת הָאָרֶץ?

[(מִי) יָדַע אֶת הַדְּרָכִים כֻּלָּן? (מִי)] חָכָם בַּכֹּל?

[גִּלְגָּמֵשׁ] רָאָה מַעֲמַקִּים, אֶת יְסוֹדוֹת הָאָרֶץ!

(גִּלְגָּמֵשׁ) יָדַע [אֶת הַדְּרָכִים (כֻּלָּן)], הוּא הֶחָכָם בַּכֹּל!

5        סָקַר אֶת כָּל הַמַּמְלָכוֹת וְשִׁלְטוֹנָן,

[יָדַע] אֶת רָזֵי הַחָכְמָה כֻּלָּהּ.

הֵבִין דְּבַר סוֹד, גִּלָּה נִסְתָּרוֹת,

נָשָׂא לְכָאן יְדִיעוֹת מִלִּפְנֵי הַמַּבּוּל.

דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה הָלַךְ וְיָגַע.

מָצָא מַרְגּוֹעַ –

10      וְרָשַׁם אֶת תְּלָאוֹתָיו עַל מַצֵּבָה.

בָּנָה וְהִשְׁלִים אֶת חוֹמַת הָעִיר אוּרוּךּ –

מִכְלְאַת הַכְּבָשִׂים שֶׁל מִקְדַּשׁ הָאֵאָנָה הַטָּהוֹר,

אֲסַם הַתְּבוּאָה הַנִּשְׂגָּב.

רְאֵה אֶת חוֹמוֹתֶיהָ שֶׁל אוּרוּךּ (הַמִּתְפַּתְּלוֹת) כְּחוּט צֶמֶר,

שָׂא מַבָּטְךָ אֶל כַּרְכֻּבֶּיהָ –

אֵין שֵׁנִי לָהֶם בָּעוֹלָם!

15      עֲלֵה בְּמַדְרֵגוֹתֶיהָ הַנִּצָּבוֹת מִקַּדְמַת דְּנָא,

קְרַב אֶל מִקְדַּשׁ הָאֵאָנָה,

מוֹשָׁבָהּ שֶׁל אִשְׁתָּר,

אֲשֶׁר אַף מֶלֶךְ אַחֲרָיו, אוֹ סְתָם אָדָם,

לֹא הִשְׂכִּיל לִבְנוֹת כְּדֻגְמָתוֹ!

עֲלֵה עַל חוֹמָתָהּ שֶׁל אוּרוּךּ

וְהִתְהַלֵּךְ עָלֶיהָ,

בּֽחַן אֶת יְסוֹדוֹתֶיהָ,

הַבֵּט בְּנִדְבְּכֵי לְבֵנֶיהָ:

20      הָאֵין לִבְנֵי הָחֹמֶר צְרוּפוֹת כַּהֲלָכָה?

הַאִם לֹא נִקְבְּעוּ יְסוֹדוֹת הָעִיר בְּצַו שִׁבְעַת חַכְמֵי קֶדֶם?

וְשֶׁטַח הַמְּגוּרִים? סַר אֶחָד מִדָּתוֹ.

וְהַמַּטָּעִים? [סַר אֶחָד מִדָּתָם].

וְשֶׁטַח לִבּוּן הַלְּבֵנִים? סַר אֶחָד מִדָּתוֹ.

וּמִקְדַּשׁ אִשְׁתָּר? מִדָּתוֹ חֲצִי סַר.

סַךְ כָּל שִׁטְחָהּ שֶׁל אוּרוּךּ –

שָׁלוֹשׁ מִדּוֹת סַר וּמֶחֱצָה.

[רְאֵה] אֶת תֵּבַת הָאֶרֶז,

25      [שַׁחְרֵר] אֶת בְּרִיחֵי הַנְּחֹשֶׁת,

[פְּתַח] אֶת הַמִּכְסֶה לְגַלּוֹת סוֹדוֹתֶיהָ!

[הָרֵם] אֶת לוּחַ הַלַּפִּיס־לָזוּלִי

וּקְרָא עַל כָּל מַסְּעוֹתָיו,

כָּל תְּלָאוֹתָיו שֶׁל גִּלְגָּמֵשׁ:

״נִשָּׂא מִכָּל הַמְּלָכִים,

אַבִּיר, אִישׁ מִדּוֹת,

30      גִּבּוֹר, יְלִיד אוּרוּךּ,

שׁוֹר בַּר מְנַגֵּחַ,

הֶחָלוּץ הַצּוֹעֵד בָּרֹאשׁ,

בְּהָלְכוֹ בַּמְּאַסֵּף,

הוּא מְעוֹדֵד אֶת רֵעָיו הַכּוֹשְׁלִים.

גְּדַת הַנָּהָר הָאֵיתָנָה,

סוֹכֵךְ וּמֵגֵן עַל עַמּוֹ,

גֵּאוּת זוֹעֶמֶת הַהוֹרֶסֶת כָּל מִכְשׁוֹל,

35      שׁוֹר בַּר, בְּנוֹ שֶׁל לוּגַלְ־בַּנְדָּה,

גִּלְגָּמֵשׁ, אַדִּיר הַכּוֹחַ,

הַיּוֹנֵק מֵחֲלֵב הַפָּרָה הַנַּעֲלָה,

הָאֵלָה נִינְסוּן פָּרַת־הַבַּר.

רָם וְנִשָּׂא, גִּלְגָּמֵשׁ,

מֻשְׁלָם בַּכֹּל,

מְעוֹרֵר חִיל וּרְעָדָה,

הַמְּפַלֵּס מַעֲבָרִים בֶּהָרִים,

הַחוֹפֵר בְּאֵרוֹת בָּעֲרָבָה.

40      הַחוֹצֶה אֶת הָאוֹקְיָנוֹס,

אֶת הַיָּם הָרָחָב עַד מְקוֹם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ.

הַבּוֹחֵן אֶת קַצְווֹת תֵּבֵל,

הַתָּר אַחַר חַיֵּי הַנֶּצַח

וּבְכוֹחוֹ הַגִּיעַ לְאוּתָנַפִּישְׁתִּי שֶׁבַּמֶּרְחַקִּים.

הַמְּשַׁקֵּם דְּבִירִים בָּאֲתָרָם מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים

לְאַחַר שֶׁהֲרָסָם הַמַּבּוּל,

הַמַּסְדִּיר דַּרְכֵי פֻּלְחָן לַהֲמוֹן אָדָם:

45      מִי מֵהַמְּלָכִים יָכוֹל לוֹ?

מִי יָעֵז לוֹמַר, כְּגִלְגָּמֵשׁ, 'אֲנִי הוּא הַמֶּלֶךְ'?

מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ,

גִּלְגָּמֵשׁ הוּא שְׁמוֹ,

שְׁנֵי שְׁלִישׁ אֵל, וּשְׁלִישׁ אָדָם.

ספרים מומלצים בקטגוריה זו

חוות דעת

  1. ענת לוי

    מעניין ומרתק. מומלץ

הוסף חוות דעת

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים ב *

פתח דבר…………………………………………. 7

מבוא………………………………………………….. 9

רשימת הדמויות המרכזיות בעלילות גילגמש……………… 23

שמות יישובים, מקדשים, אתרים ומקומות גיאוגרפיים…….. 27

עלילות גילגמש

לוח א’     מי ראה מעמקים, את יסודות הארץ?…………… 31

לוח ב’     קום אנכידו, אביאך למקדש הטהור,
מקום מושבו של אנוּ…………………………………… 45

לוח ג’      כרע גילגמש ברך לפני שמש……………………….. 57

לוח ד’     לאחר עשרים שעות כפולות
עצרו לשבור לחם……………………………………….. 67

לוח ה’     מבלי נוע התבוננו השניים בהשתאות ביער….. 81

לוח ו’      רחץ את רעמת שערותיו, את כליו טיהר………. 93

לוח ז’      ועם עלות השחר אמר אנכידו לגילגמש………… 101

לוח ח’     ואך זרחה השמש, בכה גילגמש על חברו……… 111

לוח ט’     מרות בכה על אנכידו……………………….. 119

לוח י’      שִידוּרי הייתה בעלת מסבאה
שהתגוררה על שפת הים…………………………….. 125

לוח י”א    פנה אליו גילגמש בדברים
אל אותנפישתי שבמרחקים………………………….. 139

לוח י”ב    היום, לו רק השארתי את הכדור
בבית הנגר!………………………………………………… 153

פרשנות ספרותית……………………………………… 161

לקריאה נוספת……………………………………….. 237

דילוג לתוכן