אז'ני גרנדה

דיוקנים בורגניים

בערי שדה מסוימות ישנם בתים, שהמביט בהם נמלא עצבות כמו למראה המנזרים הכי קודרים, הערבות הכי שוממות ועיי החורבות הכי נוגים. אפשר שהשלושה חוברים שם יחדיו: דומיית מנזרים, צחיחות ערבות ויובש עצמותיהם של בניינים חרבים; החיים והתנועה כה שקטים בבתים האלה עד כי זר היה עשוי לחשוב שאיש לא גר בהם אלמלא פגשו עיניו לפתע במבטו החיוור והקר של אדם ללא תנועה, שדמותו הנזירית משהו נשקפת מעל אדן חלון לקול צעד עלום. קו אופי עגמומי כזה ניבט מפרצופו של בית מגורים שמושבו בסוֹמיר, בקצה רחוב הררי המוליך לְטירה במרומי העיר. מעטים בלבד פוקדים כיום את הרחוב הזה, שהינו חם בקיץ, קר בחורף, אפלולי פה ושם ומצטיין בצליל היבש העולה מריצוף האבנים הקטנות שלו, שנותר תמיד נקי, בפיתוליו הצרים, ובשלוות בתיו הניצבים בחלקה העתיק של העיר, למרגלות חומות המגן של הטירה. בתי מגורים בני שלוש מאות שנה עדיין עומדים שם איתן אף על פי שהם בנויים מעץ, וחזותם המגוונת תורמת לאופיו המיוחד של אזור זה של סומיר, המושך את תשומת ליבם של חובבי עתיקות ושל אמנים. העובר על פני חזיתותיהם של הבתים הללו נפעם בעל כרחו מקורותיהם העצומות, שקצותיהן מגולפים על פי רוב בצורת דמויות מוזרות, המעטרות את קומת הקרקע בתבליטיהן השחורים. הינה כאן בית מגורים שלוחות עץ רוחביים, המכוסים אריחי צפחה, צובעים את קירותיו הרופפים בפסים כחולים, וגג צלעות העץ 10 ׀ אזֶ 'ני גרנדֶה שלו, שקומתו שחה עם השנים, מכוסה רעפי עץ שנרקבו והתעקמו בשל פעולתם המתחלפת של הגשם והשמש; ופה נראים אדני חלונות שנשחקו והשחירו, בקושי ניתן להבחין בגילופיהם העדינים, ודומה שהם אינם חסונים דיים כדי לשאת את עציץ החרס החום, המצמיח שפעת ציפורנים או ורדים, שהעמידה עליהם איזו פועלת עלובה. הלאה משם רואים דלתות כניסה עם מסמרים ענקיים הקבועים בהן, ועליהן רשמו אבותינו כיד כישרונם, בכתב חרטומים, מיני רישומים משפחתיים שיישארו סתומים לעולמים: יום אחד אישר כאן פרוטסטנטי את אמונתו בחתימת ידו, במשנהו חירף חבר הליגה הקתולית את אנרי הרביעי; ואילו בורגנים אחדים, אנשי אצולת הפעמונים, חרתו פה את סמליהם לתפארת ישיבתם בדין, שאיש אינו זוכר עוד. כל ההיסטוריה של צרפת נמצאת כאן. לצד בית רעוע בעל דופנות עץ מטויחות, שבו סגד בעל מלאכה למַקצוּּע שלו, ניצב בית מידות של אציל בעל שער אבן מקושת, ומעליו עדיין נראים אי אלו שרידים של כלי נשקו, שנשברו בטלטלת המהפכות השונות שפקדו את הארץ מאז 1789. קומת המסחר ברחוב הזה אינה מאכלסת חנויות ולא בתי מסחר; חובבי ימי הביניים ישובו ויפגשו כאן את בתי המלאכה של אבותינו במלוא פשטותם התמימה: חללים נמוכים שאין בהם לא חלון ראווה, לא תצוגת סחורות ולא חזית מזוגגת, אפלוליים וקודרים, ללא קישוטים כלשהם, לא בחוץ ולא בפנים; דלתותיהם האטומות עשויות שני חלקים מפורזלים בגסות, העליון נפתח פנימה ואילו התחתון, המצויד במצילה עם קפיץ, נע הלוך ושוב ללא הרף; מין מאורות טחובות, שהאוויר והאור חודרים אליהן מבעד לחלקה העליון של הדלת או דרך החלל התחום בין הקמרון לבין הרצפה ולבין קיר קטן שמעל לתֶמך, שבו קבועים תריסים קשיחים המוּסרים מדי בוקר ומותקנים מחדש עם ערב בעזרת בריחים מהודקים בברגים. הקיר הזה משמש להצגת מרכולתו של הסוחר. פה אין נוכלוּת. מוצגים כאן, בהתאם לטיבו של בית המסחר, שתיים־שלוש גיגיות מלאות מלח ובָקָלה, כמה חבילות של בד מפרשים, חבלים, מטילים של פליז םי וקנים בורגנייד ׀ 1 1 התלויים על מרישי התקרה, חישוקים השעוּנים על הקירות ופיסות אריג המונחות על מדפים. תיכנס פנימה? עלמה ברה, קורנת נעורים, בזרועות סמוקות, לראשה מטפחת לבנה, מניחה את הסריגה שלה וקוראת לאביה או לאימה, והללו, אדישים, אדיבים או יהירים, לפי נטיות אופיים, ניגשים לספק לך את מבוקשך, בין שזו סחורה בשווי שני סוּ ובין במחיר עשרים אלף פרנק. תוכל לראות כאן סוחר בעץ אלון היושב בפתח העסק שלו ומניע את אגודליו תוך כדי שיחה עם שכנו. לכאורה אין לו דבר למכור לך זולת מדפי עץ פגומים להצבת בקבוקים ושתיים־שלוש חבילות של קרשים; ואולם משֶטח האחסון הגדוש שלו בנמל הוא משנע סחורה לכל החבתנים של מחוז אנז'וּ. הוא יודע לומר בדיוק כדי לוח עץ יחיד כמה חומר גלם לייצור חביות יוכל למכור בעונת יבול מוצלחת; ימים שטופי שמש מעשירים אותו, עונה גשומה ממוטטת את עסקיו: במהלך בוקר יחיד עשוי מחירה של חביונת לצנוח מאחד עשר פרנק לשישה. בחבל ארץ זה, כמו גם במחוז טורֶן הסמוך, חיי המסחר נתונים לשלטונו ההפכפך של מזג האוויר. כורמים, בעלי אדמות, סוחרי עץ, חבתנים, פונדקאים, ספּנים, כולם אורבים לכל קרן שמש, כולם רועדים מפחד בשוכבם לישון פן יגלו למוחרת כי שררה קרה במהלך הלילה, וכולם חוששים מהגשם, מהרוח ומהיובש ומייחלים למים, לחוֹם ולעננים, איש איש לפי משאלות ליבו. דו־קרב מתמיד מתחולל כאן בין השמיים לבין אינטרסים ארציים. ארשת פנים עצובה, חיוך או הבעה של שמחה מתחלפים ביניהם בהתאם לתנודות הברומטר. ברחובה הראשי העתיק של סומיר, מקצה עד קצה, שומעים על "מזג אוויר של זהב“, מילים הנפרטות לסכומים מדלת אל דלת, וכל שָכן עונה ומכריז על מטר של לואידורים,* שכּן הוא מיטיב לדעת מה ילד יום שמש ומה יביא גשם בעיתו.