שנתיים

תקופת הקרחהַחַיִּים בִּתְקוּפַת הַקֶּרַח הָיוּ קְצָרִים וְאַכְזָרִיִּים.שֶׁלֶג כִּסָּה אֶת הָרְחוֹבוֹת, כְּשֶׁהָיִינוּ חוֹזְרִים מֵחֲדַר הַכֹּשֶר, רְטֻבֵּי שֵׂעָר וּמַהְבִּילִים.כְּפוּפִים לִקַּטְנוּ בַּחֲטָף גַּרְגְּרִים אֶל תִּיקֵי הַהַחְלָפָה שֶׁלָּנוּ.מַה שֶּׁשָּׁמַט הָאֶחָד אָסַף הַשֵּׁנִי, מַה שֶּׁאָסַף הַשֵּׁנִי רִצֵּדבַּחֲלוֹמוֹת הַשְּׁלִישִׁי.מַה מַּשְׁמָעוּת עֶדְרֵי הָאַיָּלִים שֶׁבְּעֹמֶק הַמְּעָרָה?מִי צִיֵּר אוֹתָם בְּהֶעְדֵּרֵנוּ בְּצִבְעֵי אֲדָמָה, בִּזְמַן שֶׁמַּעֲלִיּוֹת שְׁקוּפוֹת הֶעֱלוּ אוֹתָנוּ אֶל הַמִּשְׂרָד?בָּעֲרָבִים הִתְוַכַּחְנוּ עַל מוֹצָא הַלָּשׁוֹן, אֲבָל חָסְרוּ לָנוּ שְׁמוֹת תֹּאַר מְדֻיָּקִים.חַשְׁנוּ בּוּשָׁה, אֲבָל לֹא יָדַעְנוּ זֹאת. וְכָל אוֹתוֹ הַזְּמַן הִמְשִׁיכוּ עֲצֵי אֶקָלִיפְּטוּס מְיֻבָּאִיםלִצְמֹחַ וּלְהַקְשׁוֹת אֶת גִּזְעָם מִתּוֹךְ הַמַּיִם הַקּוֹפְאִים לְאַט,מְנַעֲרִים מִדֵּי פַּעַם אֶת הָאֲוִיר הַלַּח שֶׁחָזַר וְנָפַל עֲלֵיהֶם.אַחַר כָּךְ דִּבַּרְנוּ בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת, פִּצְעֵי קֹר סָדְקוּ אֶת שִׂפְתוֹתֵינוּ.לֹא הֵבַנּוּ מָה אָנוּ אוֹמְרִים. נָגַעְנוּ בְּפָנֵינוּ לְלֹא סִבָּה. הִתְחַלְנוּ לְאַבֵּד חֲפָצִים וּרְגָשׁוֹת.מַה שֶּׁחָלַם הָאֶחָד פֵּרֵשׁ הַשֵּׁנִי, מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ הַשֵּׁנִי נִשְׁמַטמִזִּכְרוֹנוֹת הַשְּׁלִישִׁי.נִמְרֵי שֵׁן–הַחֶרֶב נָהֲמוּ בְּלִי קוֹל בַּטֶּלֶוִיזְיָה הַדּוֹלֶקֶת בַּלֵּילוֹת,וּלְאַחַר הַחֲדָשׁוֹת, אִם הִתְפַּזְּרוּ הָעֲנָנִים, הָיִינוּ נֶאֱסָפִים עַל הַמִּרְפֶּסֶתלְהַבִּיט בְּכוֹכָב אַלְפָא שֶׁל קְבוּצַת דְּרָקוֹן, נְקֻדָּה חִוֶּרֶת,אֲשֶׁר בְּעוֹד חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים שָׁנָה תַּהֲפֹךְ לְכוֹכַב הַצָּפוֹן.בָּעִתּוֹנִים קָרָאנוּ שֶׁבְּסוֹף הַתְּקוּפָה יוֹפִיעַ מִין חָדָשׁ, עִם טִקְסֵי חִזּוּר מֻרְכָּבִים וּסְמוּיִים,וְיָבִיס אוֹתָנוּ. הָלַכְנוּ לִישֹׁן רְעֵבִים. אֲפַרְסְקִים לְבָנִים כְּשֶׁלֶג כְּבָר לֹא הִשְׂבִּיעוּ אוֹתָנוּ.בַּבֹּקֶר הִתְעַוְּתוּ פָּנֵינוּ כְּשֶׁגִּלִּינוּ שֶׁהָאֵשׁ בְּבֵיתֵנוּ כָּבְתָה.