פריחת התרזה בבלקן

Cvat lipe na Balkanu / Gordana Kuić

תרגום מסרבית: דינה קטן בן-ציון

עמודים: 475

תאריך יציאה לאור: 2017

דאנאקוד: 249504277

מסת״ב: 978-965-540-635-1

50% הנחה

מחיר קטלוגי:

119

 ₪

מחיר באתר:

119.00 59.50

המלאי אזל

גב הספר

פריחת התרזה בבלקן הוא רומן ההמשך לרב-המכר ריח הגשם בבלקן, שראה אור בהוצאת כרמל ב-2013. שני הרומנים זכו בסרביה למהדורות רבות וכל אחד מהם הוסרט גם בסדרת טלוויזיה בת 13 פרקים, שזכתה לאחוזי צפייה גבוהים במיוחד.בפריחת התרזה בבלקן מתארת  גורדנה קואיץ' – בת לאב סרבי ולאם יהודייה מיוצאי גולת ספרד –  את חייהם של בני משפחתה בתום מלחמת העולם השנייה, בעת שביוגוסלביה כולה שלט הקומוניזם מבית מדרשה של ברית המועצות. "שלטון העם" התעלל בכל אלה שנחשבו בעיניו לבורגנים מאוסים; הם היו נתונים להאשמות ועלילות שווא, בעיקר כדי לאפשר לנציגי הרשות להחרים את רכושם.על רקע זה מתוארת צמיחתה של נערה צעירה, תאבת חיים, ואהבותיה הראשונות, לרבות קשייהם ומאמציהם של הוריה להתקיים בתנאי קיפוח ומחסור. בהומור ובשאר רוח מתארת המחברת שלל דמויות של בני משפחתה הקרובים והרחוקים, חברים וידידים, כשהיא משכילה להגחיך את הרֶשַע ולהעניק לקורא שעות קריאה מענגות בסיפור החיים שהיא מעלה – מתוך מוּדעוּת לברית הכרותה בין שארית הפליטה של קומץ היהודים ששרדו את השואה לבין בני העם הסרבי שבקרבו הם חיים.

מתוך הספר

פתח דברשנת 1945, 20 במאיאלכסנדר סָשָׁה פּוֹליאנסקי הבן, בנו בן השלושֿעשרה של הדוקטור למשפטים והסוחר אלכסנדר פוליאנסקי האב וגְרֶטָה בָּאוּאֶר היפה, זמרת אופרה לשעבר ולימים שחקנית בתיאטרון הלאומי של זגרב, יצא עם חבריו לכיתה לטיול של כל בית הספר, תחילה להר טוֹפְּצ'ידֶר ובהמשך לטירת מילוֹשׁ.בשנת 1941 ברחו הוריו של סשה מן האוּסְטָשׁים[1] בעיר הולדתו זַגרֶבּ, והיו לכך שתי סיבות: אלכסנדר האב היה סרבי וגרטה בָּאוּאֶר היתה יהודייה. בבלגרד נרשם סשה לגימנסיה לבנים במגמה הריאלית, אך בשנות המלחמה נכח בלימודים – עד כמה שהדבר התאפשר – וניגש למבחנים במקום שהמורים נהגו להתכנס בו: בבית הכומר בטוֹרלָק, או אי שם בקוּמוֹדְרֶאז'. מבחינתו של סשה הקטן, בית ספר "אמִתי" שהלימודים בו מתקיימים כסדרם מדי יום, כמו זה שחזר ונפתח בפברואר 1945, היה אירוע משמח לב. מיד רשמו אותו לגימנסיה ברחוב קרוּנסקָה, שכעבור זמן מה הוסב שמו ל"רחוב בריגדות הפרולטרים".[2]אף על פי שהתגורר בבלגרד כבר ארבע שנים, נשתמר בפי סשה המבטא הנהוג בזַגרֶבּ,[3] שעורר תגובות לעג מצד חבריו ללימודים.[4] הקִנטוּר נבע לאו דווקא משנאה, ובכל זאת היה סשה בוכה בסתר מדי פעם בגלל המבטא שלא הצליח להשתחרר ממנו.בוקר יום מאי, ענוג ומסביר פנים, קידם את פני הילדים במשבי רוח קלילה מתחת לבדיו העסיסיים של עץ הדולב הענֵף בטירת מילוֹש, שם עצרו המטיילים לארוחת הבוקר. אלכסנדר הבן, לבוש בגדים נקיים, מעומלנים ומגוהצים, ילד עירוני, נצר גזעי לבורגנות שמלפני המלחמה – אם בשל העדנה ששפעה בבוקר האביבי ואם בשל ציוץ הציפורים הנחבאות בין ענפי הצמרת העבותה – לא נמנה אותו בוקר עם הכוחות ה"פרוגרסיביים" של כיתתו, אלא אכל במנוחה את הכריך הדל שלו. אך לא לאורך זמן, שכן לפתע פתאום קרא בקול רם אחד הילדים הבוגרים, שעמד בראש מסע ההשמצה נגדו: "תשמעו, תשמעו!"[1]    תנועת אוּסטָשָה – תנועת הלאומנים הקרואטים [הערה זו, וכל הבאות אחריה, הן משל המתרגמת]...[2]    כלומר רחוב הכתר (קְרוּנָה בסרבית – כתר), זכר לימי המלוכה; אשר על כן הוחלף שמו.[3]    ההבדל בין השפה הסרבית/קרואטית שבפי הסרביםֿמלידה והקרואטיםֿמלידה מתבטא גם באופן ההיגוי של המילים.[4]    בימי הפדרציה היוגוסלבית בראשות טיטו, שהתקיימה עד מלחמת האזרחים של שנות התשעים, נקראה השפה סרבוֿקרואטית (ובפי הקרואטים – קרואטוֿסרבית) ונבדלה בעיקר בשכיחות השימוש במלים נרדפות ובמבטא (ראו הערה קודמת). לאחר הפירוד שחל בעקבות מלחמת האזרחים של שנות התשעים, נפרדו גם השפות ל"קרואטית" ו"סרבית".

ספרים מומלצים בקטגוריה זו

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת

היו הראשונים לכתוב ביקורת על הספר "פריחת התרזה בבלקן"

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.