תרגום שוש נבון
מחיר קטלוגי:
99.00
₪
מחיר באתר:
₪99.00 ₪20.00
בשנת 1939 עגנה בנמל הוואנה האונייה "סנט לואיס", ועל סיפונה תשע מאות יהודים שנמלטו מגרמניה והמתינו לאישור ירידה לחוף. הילד דניאל קמינסקי חיכה על הרציף להוריו ואחותו עם דודו יוסף, הסמוך ובטוח שהאוצר השמור במשפחתם מאז המאה השבע-עשרה, ציור שמן קטן בחתימת רמברנדט – יקנה את האישור המיוחל. אלא שהתוכנית לא צלחה, האונייה על נוסעיה שבה לגרמניה, והתקווה לאיחוד המשפחה נגוזה.שנים אחר כך, ב-2007, צץ הציור, דמות של ישוע, במכירה פומבית בלונדון. אליאס, בנו של דניאל קמינסקי, בא מארצות-הברית להוואנה כדי להתחקות אחר גורל הציור, ולברר מה הקשר בין הציור לבין מעשה רצח שאירע ערב יציאתם החפוזה של הוריו מקובה.רק חוקר כמַריוֹ קוֹנדֶה יוכל לעזור לו. "כופרים" הוא רומן המדלג בין תקופות היסטוריות שונות: אמסטרדם של המאה השבע-עשרה והקהילה היהודית שבה, פרעות ת"ח ות"ט ביהודי פולין, הוואנה ומיאמי במאה ה-21, ובין כולן שזורה חידת הציור של רמברנדט. ליאונרדו פָּדוּרָה, מחשובי הסופרים והעיתונאים בקובה, נולד ב-1955 ופרסם רומנים, סיפורים, מסות, מחזות ותסריטים. את פרסומו העולמי קנה בסדרת הרומנים הבלשיים שלו, שבמרכזה עומד החוקר מַריוֹ קוֹנדֶה. ספריו תורגמו לשפות רבות והוא זכה בפרסים רבים, בהם הפרס הלאומי לספרות בקובה והפרס החשוב ביותר בעולם הדובר ספרדית, "פּרֶמיוּס פּרינסֵסָה דֶה אַסטוּריאס" בספרד. ספרו "אדיוס, המינגוויי" תורגם לעברית.
יעברו כמה שנים עד שדניאל קמינסקי יתרגל לשאון הצוהל של העיר המתעוררת תמיד לתוך אנדרלמוסיה גמורה. מהר מאוד גילה שהכול שם נדון ונפתר בצעקות, הכול חורק מחלודה ומלחות, המכוניות נעות בין התפוצצויות ונחירות מנועים או שאגות צופרים ממושכות, הכלבים נובחים עם או בלי סיבה, התרנגולים קוראים אפילו בחצות הלילה, וכל רוכל מכריז על סחורתו במשרוקית, פעמון, חצוצרה, רעשן, חליל מאולתר כלשהו, חרוז ערב לאוזן או פשוט בצווחה. ואם לא די בכל אלה, הוא נתקע בעיר שבכל לילה בשעה תשע בדיוק מרעים בה תותח ללא כל הכרזת מלחמה או חומות שיש לסגור, ושתמיד, תמיד, בימים של רווחה וברגעי מצוקה, מישהו מאזין שם למוזיקה, ונוסף על כך, שר אותה.בימיו הראשונים בהוואנה ינסה הילד פעמים רבות להעלות בזיכרונו, ככל שתאפשר לו תודעתו שעוד לא הכילה זיכרונות רבים, את הדממות הנעימות של הרובע היהודי הבורגני בקרקוב, ששם נולד וגר בשנותיו הראשונות. בחושיו של חסר שורשים הוא התחקה אחר עקבותיו של אותו מחוז ארגמני וקר של העבר, כניצול מאונייה טרופה המבקש קרש הצלה שיביא אותו לחוף מבטחים, אבל כשזיכרונותיו, האמִתיים או המדומיינים, עלו על קרקע יציבה של מציאות, הוא התעשת מיד וניסה לברוח מהם, כי בקרקוב הדוממת והאפלה של ילדותו היו רק שני פירושים לצעקות רמות: יום של יריד חוצות, או איזו סכנה אורבת. ובשנים האחרונות בפולין, הסכנה היתה נפוצה יותר מסחר וממכר. והפחד, בן לוויה קבוע.כצפוי, כשהגיע דניאל קמינסקי לעיר השאון הצורם, עוד זמן רב הוסיפה הסביבה הנפיצה והרועשת להסתער עליו כפרץ אזעקות מחריד, עד שבחלוף השנים הצליח להבין שבעולם החדש הזה, הדבר המסוכן ביותר בא אחרי דממה שמקדימה אותו. כשהתגבר סוף־סוף על השלב הזה והצליח לחיות בין הרעשים בלי לשמוע את הרעשים, כפי שנושמים אוויר בלי לחשוב על כל שאיפה, גילה דניאל הצעיר שכבר איבד את היכולת להעריך את סגולותיה המיטיבות של הדממה. הוא יתגאה בכך שהצליח להתפייס עם השאון של הוואנה, בעיקר כי בד בבד השיג את המטרה העיקשת – הרגשת שייכות לעיר התוססת הזאת, שהושלך אליה למזלו מכוחה של קללה היסטורית או אלוהית – ועד סוף ימיו יתלבט בשאלה איזו משתי האפשרויות הגיונית יותר.
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת