סוף המשחק

Julio Cortázar - Final del Juego

שפת מקור: ספרדית

תרגום : יורם מלצר

עמודים: 168

עריכה: מיכל רוזנטל

תאריך יציאה לאור: 2024

דאנאקוד: 2491297

מסת״ב: 978-965-7829-07-3

מהדורה מחודשת 2024

מבצע חודש הספר 30%

מחיר קטלוגי:

88.00

 ₪

מחיר באתר:

88.00 61.60

גב הספר

סוף המשחק הוא אחד מאוספי הסיפורים הטובים ביותר של הסופר הארגנטיני המהולל, חוליו קורטאסר הנחשב בשפתו, לצד חורחה לואיס בורחס, אמן מושלם בתחום הסיפור הקצר.
בסיפוריו נע קורטאסר בין עולמות של ילדות ובגרות, בין חלום למציאות, בין בדיה לסיוט. ביד אמן הוא מצליח להתל בקורא, לבלבל עליו את תחושת המציאות ולהעבירו ממצב תודעה אחד למשנהו.

קורטאסר
מבקש לומר לנו שהחיים עצמם הם משחק, שהאדם עצמו משחק ללא הרף ושהקו המפריד בין מציאות לדמיון, בין הזמנים ובין התודעות, אינו אלא קו על פני לוח משחק אינסופי; קו שאפשר להשתמש בו, לדרוך עליו ואף לחצותו.

חוליו קורטאסר (1984-1914) נולד בבריסל, גדל בארגנטינה וחי, כתב ומת בפריס. מחברם של עשרות סיפורים קצרים וכמה רומנים, ביניהם קלאס, המגנום אופוס של מחברו, אשר ראה אור בהוצאת כרמל ב־2015, בתרגומו של יורם מלצר.

מתוך הספר

המשכיות הפארקים

הוא החל לקרוא את הרומן ימים אחדים קודם לכן. הוא זנח את הקריאה בשל עניינים דחופים ושב אליה ברכבת, בשעה שעשה את דרכו חזרה לחווה. אטֿאט הוא התיר לעלילה ולתיאור הדמויות לעורר בו עניין. באותו אחרֿצהריים, לאחר שכתב מכתב לבאֿכוחו ושוחח עם מנהל החווה על עניין שהיה קשור להסכם שותפות חקלאית, חזר לקרוא בספר בחסות השלווה של חדר העבודה שלו, שממנו נשקף פארק האלונים. הוא ישב לו בנוחות בכורסה החביבה עליו, גבו אל הדלת שהיתה עלולה להפריע לו כמקור מרגיז להטרדות, הניח לידו השמאלית ללטף שוב ושוב את הקטיפה הירוקה, ופתח בקריאת הפרקים האחרונים.

זיכרונו נצר ללא קושי את שמותיהם ומראם החיצוני של הגיבורים. האשליה שברומן כבשה אותו כמעט מיד. הוא התענג על ההנאה, הסוטה כמעט, מכך שהוא מרשה לעצמו להתנתק שורה אחר שורה ממה שסבב אותו, ובהֿבעת מרגיש שראשו שעון בנוחות על הקטיפה של מסעד הגב הגבוה, שהסיגריות עדיין בהישג ידו, שמעבר לחלונות מרקד אוויר אחר הצהריים תחת עצי האלון. מלה אחר מלה, כשהוא שקוע כולו במחלוקת האפלה של הגיבורים, מרשה לעצמו להיסחף לעבר התמונות שהתארגנו והלכו ושנוספו להן צבע ותנועה, הוא היה עֵד למפגש האחרון בבקתה בהר. ראשית נכנסה האשה, בחשש. כעת הגיע המאהב, פניו פצועות מצליפת ענף. באופן מעורר התפעלות היא עצרה את הדם בנשיקות פיה, אולם הוא דחה את הליטופים, שכן לא בא כדי לחזור על הטקסים של איזו תשוקה סודית, המוגנת בעולם של עלים יבשים ומשעולים נסתרים. הפגיון התחמם על חזהו, ומתחתיו פעמה החירות שחסתה בסתר החזה. דוֿשיח עמוס כמיהה עבר בדפים כמו נהר של נחשים, והוא חש שהכול היה כבר מוחלט מאז ומתמיד.

אפילו אותם ליטופים שנכרכו על גופו של האהוב כאילו הם רוצים לעצור בעדו ולגרום לו להימלך בדעתו, אפילו הם ציירו באורח נתעב את צורתו של גוף אחר שהיה צורך להרוס. שום דבר לא נשכח: אפשרויות לאליבי, אירועים מקריים, שגיאות אפשריות. החל מאותה שעה היה לכל רגע תפקיד משלו, תפקיד שהוטל עליו בקפידה רבה. החזרה הנוספת, חסרת הרחמים, נקטעה רק כדי שיד תלטף לחי. הערב החל לרדת.הם כבר לא הביטו זה בזה. השניים, צמודים בנוקשות למשימה שהמתינה להם, נפרדו בדלת הבקתה. עליה היה להמשיך ללכת במשעול המוליך צפונה. מן המשעול הנגדי הוא פנה לרגע וראה אותה רצה בשיער פזור. הוא מצדו רץ, מוצא מסתור בין העצים והשיחים, עד שהבחין בערפל הסגלגל של שעת הדמדומים בשדרת העצים שהוליכה אל הבית.

הכלבים לא היו אמורים לנבוח, ואכן לא נבחו. מנהל החווה לא היה אמור להיות בשעה הזאת, ואכן לא היה. הוא עלה את שלוש המדרגות של הגזוזטרה ונכנס. מתוך הדם שדהר באוזניו הגיעו אליו דבריה של האשה: ראשית טרקלין כחול, לאחר מכן מסדרון, גרם מדרגות מרופד בשטיח. למעלה, שתי דלתות. בחדר הראשון – אף אחד, וכך גם בשני. דלת הטרקלין, ואז הפגיון ביד, האור מן החלונות, מסעד הגב הגבוה של כורסת קטיפה ירוקה, ובכורסה ראשו של הגבר, שקורא רומן.

ספרים מומלצים בקטגוריה זו

ספרות מופת מתורגמת
פרס נובל לספרות

חוות דעת

אין עדיין חוות דעת

היו הראשונים לכתוב ביקורת על הספר "סוף המשחק"

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


The reCAPTCHA verification period has expired. Please reload the page.

א

המשכיות הפארקים  9

לא להאשים איש  11

הנהר  16

הרעלים  20

הדלת החסומה  35

המֶנָאדוֹת  44

ב

אליל הקיקלדים  61

פרח צהוב  70

שיחה לאחר הארוחה  78

הלהקה  87

החברים  93

בתנועה  95

שור קטן  103

ג

סיפור עם רקע של מים  115

אחרי ארוחת הצהריים  122

אַקסוֹלוֹטְל  132

לילה עם הפנים כלפי מעלה  139

סוף המשחק  148

הערת המחבר  162

אחרית דבר מאת יורם מלצר  163

דילוג לתוכן