עשב הזמן

אורזמִי שֶׁלֹּא אָכַל אֹרֶז בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן,קִבֵּל אֹרֶז בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וּמִי שֶׁלֹּא אָכַלבַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, קִבֵּל אֹרֶז בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.זֶה לֹא הָיָה בְּסִין, זוֹ הָיְתָה הַדֶּרֶךְשֶׁהַחַיִּים הִצִּיגוּ עַצְמָם בְּפָנַי. בַּנּוֹתָרהָיִיתִי צְרִיכָה לְהַפְרִיד אֹפִי מִגּוֹרָל.לִפְעָמִים נִצַּחְתִּי, הִצְלַחְתִּי לִרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם,לִלְמֹד לִקְרֹא, לִכְתֹּב, בִּשְׁאָר הַזְּמַנִּיםרָחַצְתִּי מַיִם בְּמַיִם, וְשׁוּב וְשׁוּבהוֹשַׁטְתִּי לְךָ אֶת יָדִי עִם מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ.אֲנִי לֹא רוֹצָה לְגַנּוֹת בְּפָנֶיךָאֶת הַבַּיִת הָרֵיק, מֻכְרָחִיםלִשְׁמֹר עַל הַנּוֹתָר —הִנֵּה אָכַלְתִּי גַּם אוֹתוֹ.עַכְשָׁו מִבַּעַד לַקִּירתּוּכַל לְהִכָּנֵס, אוּלַי תֵּשֵׁב?עַל פִּי מִנְיָן הַשָּׁנִים הָאָבוּדאֶפְשָׁר לְהַצִּיעַ לְךָ אֹרֶז?