בשר מבשרנו – ישוע מנצרת בהגות הציונית

כבר בשנת תרפ"ב (1922) השגיח ר' בנימין, איש ציבור ומבקר ספרות, בתופעה שממעטים לדבר בה – והוא כותב: "אנו בכלל מרבים כעת לדבר ולהתעניין ולכתוב על ישו, והוא היה לדבר שבמודָה, בה בשעה שאחרים, לא פחות יהודים ממנו, נעזבים מעט ונדחים מעט הצדה, לקרן-זוית". הצהרה מפתיעה זו של ר' בנימין מעידה על התעניינות ערה ב'נִדח' הטוענת לשינוי היחס המסורתי, המקובל והמוּכּר אל ישוע.בשלהי המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 פרצו מעת לעת פולמוסים שביקשו למצוא לישוע מעמד כלשהו בתנועה הציונית, וניסו לכלול שינוי ביחס אליו במסגרת המהפכה הציונית. בצד השלילה המוחלטת של היהדות את הנצרות, קמו בתקופה זו הוגי דעות שביקשו לבחון מחדש את היחס אליו ולאמץ קווים מדמותו ומתורתו להשקפת העולם של היהדות והתנועה הציונית.הספר שלפנינו בוחן את היקפה של ההתעניינות בישוע וסוקר את התפיסות השונות של הוגי הדעות שעסקו בו (אחד העם, ש"י איש הורוויץ, יוסף חיים ברנר, יוסף קלוזנר, א. א. קבק ואורי צבי גרינברג).