רכבת קסטנר – על השקר והבגידה

רקע היסטורי

הונגריה בראשות העוצר מיקלוש הורטי (Horthy), הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית. הרוחות האנטישמיות גאו בה, אבל היא לא אימצה את האנטישמיות הגרמנית הקיצונית. האינדוקטרינציה האנטי־יהודית שהתקיימה ברמות שונות בין שתי מלחמות העולם גיבשה בהונגריה את דעת הקהל העוינת, ויצרה את הרקע המתאים לחקיקה אנטישמית מפלה, ולבסוף לגירוש ולהשמדה של כ־600,000 מיהודי המדינה, רובם במחצית השנייה של שנת 1944.

בשנים 1941-1938 גמל היטלר טובה לבעלת בריתו, וסיפח אליה מקצת השטחים שאבדו לה בעקבות ההסכמים שנחתמו לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה: את דרום סלובקיה (פלווידק, Felvidek), קרפטורוס (תת־קרפטיה, קרפטו־רותניה) בצפון־מזרח סלובקיה, צפון טרנסילבניה שנלקחה מרומניה, והבצ'קה (Delvidek) שנלקחה מצפון יוגוסלביה. לאחר הסיפוחים מנתה יהדות הונגריה יותר מ־800,000 נפש, ויש אומרים מיליון, על־פי הגדרת חוקי הגזע.

באמצע המאה ה־19, בהשפעת האמנציפציה, התפלגה הקהילה היהודית־ההונגרית לשלושה זרמים דתיים. בעקבות הסיפוחים הללו, היוו אנשי הזרם האורתודוקסי־חרדי 60% מהקהילה היהודית, הנאולוגים (רפורמים מתונים) איבדו את בכורתם הדמוגרפית, וזרם הסטטוס־קוו, שייצג בעיקר דתיים מתונים וציונים שהתנגדו לפילוג, היווה כ־5%.^[i]

ביולי־אוגוסט 1941 גורשו לראשונה מהונגריה כ־18,000 יהודים שנחשבו נתינים זרים. בלחץ כוחות אנטישמיים במשטרה ובמשטרת הזרים אישרה ממשלת הונגריה את גירושם, ורובם נרצחו, בעיקר בקמיניץ פודולסקי בגליציה, שהייתה זמן קצר תחת שלטון הצבא ההונגרי בזמן שפלש עם גרמניה לשטחי ברית המועצות.^[ii]

ב־1942, בעקבות המפלה הגרמנית בסטלינגרד והשמדת הארמייה ההונגרית השנייה, חיפש ראש הממשלה מיקלוש קאלאי (Kállay) דרך לצאת מהברית עם גרמניה. ממשלתו דחתה את דרישות גרמניה להחיל את הפתרון הסופי על יהודי הונגריה, אבל המשיכה לחוקק חוקים אנטישמיים ולגייס יהודים לעבודות כפייה ב"פלוגות העבודה" (Munkaszolgalat), בין השאר בשדות אוקראינה, שבהם איבדו את חייהם כ־50,000 יהודים.^[iii]

עם זאת, יהודי הונגריה חיו בתנאים טובים לאין־ערוך מאחיהם בארצות השכנות, והתקווה שיינצלו גדלה. צעדיה המוגברים של ממשלת הונגריה להיחלץ מבריתה עם גרמניה הושפעו גם מהתקדמות הצבא האדום לעבר הרי הקרפטים ומהתקדמות בעלות הברית מאיטליה לעבר יוגוסלביה, שפעלה אף היא לצאת מבריתה עם גרמניה, וכמוה רומניה, גם היא בת־ברית, שהפסיקה את גירוש היהודים בניסיונותיה לקפוץ מהאונייה הגרמנית הטובעת.

עד כיבוש הונגריה ב־19 במרס 1944 הייתה הונגריה המדינה היחידה באירופה הכבושה שבה הותרה פעילות ציבורית יהודית וציונית בדרגות שונות. יהודי הונגריה המשיכו לעמוד בקשר עם העולם החיצוני בטלפון, במכתבים ובמברקים. ממשלת הונגריה התירה, בעצימת עין, לאלפי יהודים להיכנס לתחומה ולארגונים יהודיים לסייע להם. הפליטים היהודים הגיעו להונגריה בגלים, רובם לבודפשט בת מיליון התושבים, שסבלה ממחסור בידיים עובדות ששועבדו לצורכי המשק הגרמני, וניתן היה להיעלם בה, לקבל סיוע בתעודות מזויפות, במגורים, בעבודה, בתמיכה כספית ועוד, אם כי בקשיים לא מעטים. תחילה הגיעו פליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה, יוגוסלביה ומפולין, וממרס 1942 הגיעו מסלובקיה. מאפריל־מאי 1943 הגיע גל פליטים חדש מפולין, ובסך הכול הגיעו 15,000-‏25,000 פליטים יהודים.^[iv] עדויותיהם (שנעדרו מהעיתונות ההונגרית המצונזרת, כמו גם המידע על גורל שאר יהודי אירופה) אפשרו למנהיגי יהדות הונגריה ולמנהיגי התנועות הציוניות והחלוציות, שהתרכזו בעיקר בבודפשט, לראות את השואה בממדיה האמיתיים, כולל התרשמויות ישירות מעדים שחוו על בשרם את השואה ואת המרידות ואת כישלונן בגטאות בפולין.