שמש אחרונה

פרולוגמהחלון שבקומה השנייה רואה עורך דין טולדנו את צלליתו של האיש הצעיר יוצאת מחדר המדרגות החשוך. האיש פונה שמאלה והולך במהירות לעבר השדרה. עורך הדין מרים את עיניו ורואה מולו את המבנה המרשים של התיאטרון הלאומי, ניצב בתוך הילה צהבהבה עכורה של תאורת רחוב. זו שעת לילה לא מאוחרת, אבל בימים האלה הרחובות מתרוקנים לפני החשֵכה. גם תנועת המכוניות בכבישים דלילה. כיכר התיאטרון שוממה בכל שעות היממה. רק צלליותיהם של שני הג'יפים הקבועים עם ארבעת החיילים נראות ברחבה הסמוכה לכניסה. שני חיילים יושבים על מכסה המנוע של אחד הג'יפים, שניים עומדים בסמוך אליהם ומעשנים. הוא שב ומַפנה את מבטו שמאלה. הצעיר הגיע אל המדרכה בצד המרוחק של השדרה. מעגל אור קלוש נופל מפנס הרחוב ומרצד סביב דמותו, הופך את גבו לכתם לא ברור. הצעיר מתמהמה, ככל הנראה מוציא את הקסדה מהארגז או מהתא שמתחת למושב. כעבור רגע נשמע קול מנוע, ואלומת אור ניתזת קדימה ופורצת נתיב לבן בחשֵכה. הקטנוע יורד לכביש ומאיץ, ורעש המנוע מתרחק והופך לזמזום. באותו רגע מרעידה את דממת הלילה שאגת מנוע של אופנוע רב עוצמה ואור פנס נדלק. מתוך טור המכוניות החונות לצד הכביש מגיחה צללית של אופנוע אימתני. עורך הדין עוקב בדאגה אחר האופנוע הנוסע בעקבות הקטנוע.