הקודם
הבא
הקודם
הבא
תרגום נעה קול
מחיר קטלוגי:
89
₪
מחיר באתר:
₪89.00 ₪44.50
בביוגרפיה זו של אונורה דה בלזאק – שהיא למעשה גם אוטוביוגרפיה סמוּיה של מחברהּ, שטפן צווייג – משתקף הפרופיל הקיומי של צווייג כיהודי־שוליים אוסטרי דגול; על כך עומד פרופ' יעקב גולומב במסת ההקדמה לספר.צווייג העריץ ללא סייג את בלזאק, "בונה העולמות" ואחד מגדולי מעצביה של התרבות האירופית בדורו, שעשה לילות כימים בכתיבת הקומדיה האנושית – שבהיקפה המאסיבי, בתנופת רעיונותיה ואלפי דמויותיה לא היה לה אח ורע בקרב סופרי אירופה. עמוד אחר עמוד בביוגרפיה זו מתגלה גדולתו של האיש הקולוסאלי בלזאק כהיסטוריון של תקופתו, כפסיכולוג ופיסיולוג, כצייר ומשורר, כמעט כאֵל הבורא עולם ומלואו בכוחו הדֶמי־יוּרגי ובלהט רוחו שלא תדע מנוח. ועם זאת הבחין צווייג חד־המבט בפרדוקס שבבסיס גאונותו: מצד אחד אמן דגול הנאמן לעצמו וליצירתו, ומצד שני מי שמאבד תדיר את האותנטיות האישית שלו, בהיכנעו לפיתוייו של פרסום מהיר אך ריק־מתוכן.בלזאק רדף כל ימיו אחר אשליית דמותה של האשה ובת־הזוג האידאלית. הוא כילָה את חייו בעבודה ללא לאות ונפטר בלא עת – אך אין ספק שאילו האריך ימים היה משלים את מכלול יצירתו, אחת מקתדרלות הרוח המרשימות ביותר שנבנו באירופה. ולא הוא הדין בשטפן צווייג, שכאשר סיים את בלזאק, הביוגרפיה האחרונה שחיבר, היה כבר עייף ומאוכזב מן "העולם של אתמול" מכפי שיוכל לשקם את חייו, ואיבד את עצמו לדעת.בסופו של דבר כבש בלזאק לא רק את פריס אלא את העולם כולו – שהרי החיים קצרים הם, אך הספרות ארוכה היא ונצחית – וגם צווייג זוכה אצלנו לעדנה מחודשת. ביוגרפיה זו היא תזכורת נוספת ומרשימה לכך."בלזאק, יצירתו האחרונה של שטפן צווייג, שנעשתה לביוגרפיה המרכזית שלו, היא קידה עמוקה בפני בלזאק. הוא ביקש לצייר בה 'שעה מופזת של האנושות' ובתוכה פיסה של הוויה אנושית. ואמנם נוצרה כאן קומדיה אנושית ארוגה מחוויות, מזיכרונות ומקטעי פרוזה – והקריאה בה מעוררת בקוראים רצון לשוב אל יצירותיו של בלזאק".
רק ראשוןהילדות הטראגיתענק רוח מדרגתו של בלזאק, המסוגל להעמיד מכוח דמיונו השוצף יקום נוסף לצד זה הגשמי, לרוב לא ייטה להיצמד לאמת הפשוטה בבואו לספר על אפיזודות משניות הלקוחות מקיומו הפרטי; אצלו ייכנע הכול לשרירות רצונו הפיוטי. הסילוף הגאוותני של רבים מפרקי חייו מתחיל כבר בעובדת יסוד של הקיום הבורגני שאינה ניתנת לשינוי: בשמו. יום אחד, בסביבות גיל שלושים, מודיע בלזאק לעולם ששמו אינו אונורה בלזאק אלא אונורה דה בלזאק, ולא זו בלבד אלא שהוא טוען כי תואר האצולה הזה מגיע לו בזכות מימים ימימה. אביו באמת השתעשע, רק לשם ההלצה ורק במעגל המשפחתי המצומצם, באפשרות כי הם אולי קרובים רחוקים של שושלת האבירים הגאלית העתיקה בלזאק ד'אנטְרָג, והבן עתיר הדמיון הפך בעזות מצח את ההשערה הקלושה הזאת לעובדה מוגמרת. הוא חותם על מכתביו ועל ספריו ב"דה" בלזאק. הוא אף דורש שיתקינו את סמל השושלת ד'אנטרג על מרכבת המסע שלו לווינה. על רקע לעגם של סופרים אחרים להכתרה העצמית הרהבתנית הוא משקר לעיתונים במצח נחושה, וטוען שעוד לפני שנולד כבר היו בידי אביו מסמכים המאשרים את הרקע האצילי הזה; לטענתו, תואר האצולה בתעודת הלידה שלו תקֵף לא פחות מזה של מונטן או מונטסקייה.אך למגינת הלב יש בעולמנו הלא ידידותי מסמכים יבשים הרודפים בעוינות זדונית את בדיונותיו המלבלבים של המשורר; למרבה המבוכה נשמרו בארכיון של העיר טוּר אותם מסמכי לידה שמהם ציטט בלזאק בחגיגיות, ואין בהם שום זכר ל"דה" אריסטוקרטי. רשם הלשכה של טוּר רושם בתאריך הנקוב 21 במאי 1799 בפשטות:היום, בפרֶרְיַאל[1] השני בשנה השביעית לייסוד הרפובליקה הצרפתית, הופיע בפני פייר ז'אק דובייה, פקיד הלשכה החתום, האזרח ברנארֿפרנסואה בלזאק, בעל נכס, תושב המקום, רו דה ל'אַרמֶה דֶ'איטַלי, חלקה דו שרדונה מס' 25, כדי לרשום את לידת בנו. בלזאק המצוין בזאת הצהיר כי ליילוד יינתן השם אונורה בלזאק ושהוא נולד אתמול בבוקר בשעה אחת עשרה, בבית הרושֵם.[1] פרֶרְיַאל הוא החודש התשיעי בלוח השנה של הרפובליקה הצרפתית. 22 בספטמבר 1792, היום שבו בוטלה המונרכיה ונוסדה הרפובליקה הצרפתית באספת העם, מציין את היום הראשון בשנה הראשונה בלוח הזה. לפי לוח שנה זה נחלק החודש לשלושה חלקים של עשרה ימים כל אחד, ולפיכך הפרריאל השני הוא השליש השני בחודש [הערה זו, וכל הבאות אחריה, הן משל המתרגמת].
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו במייל
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת