על העמוד היציב, מכלול שיריו של ההֵטֵרוֹנִים רִיקַרְדוּ רֶיְשׁ, אחד משלושת ההֵטֵרוֹנִימִים העיקריים של המשורר הפורטוגלי הנודע פֶרְנַנְדוּ פְּסוֹאָה (1888-1935), הוא אחד מנכסי צאן ברזל של שירת המאה העשרים. הספר הוא יצירה מורכבת וייחודית המבוססת על מקוריותו של בוראה, על אושיות השירה הפורטוגלית ועל המסורת הקלסית בכל הדורות. כלולים בו שירים שפֶרְנַנְדוּ פְּסוֹאָה כתב בזהות ההֵטֵרוֹנִים רִיקַרְדוּ רֶיְשׁ במשך יותר מעשרים שנות חייו האחרונות, החל בשנת 1914 וכלה בשנת 1935.

על העמוד היציב בא להעניק לקוראיו העברים את המכלול השלישי של שירת ההֵטֵרוֹנִימִים של פֶרְנַנְדוּ פְּסוֹאָה. ליצירה זו קדמו הספר מהחלון הגבוה ביותר, מכלול שירת ההֵטֵרוֹנִים אַלְבֶּרְטוּ קָאֶיְרוּ אשר התפרסם בהוצאת כרמל בשנת 2004, ומכלול שירתו של ההֵטֵרוֹנִים אַלְוָרוּ דֶה קַמְפּוּשׁ, הספר מה עשיתי מן החיים?, שראה אור באותה הוצאה בשנת 2006. בעל העמוד היציב מביאים מתרגמי הספר, המשורר רמי סערי והמתרגם פְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ, את הטרילוגיה השירית הזאת לסיומה, ופותחים לקוראים העברים צוהר אל פן סבוך ומרתק נוסף באישיותו המורכבת, הרבגונית והססקולית של יוצר ההֵטֵרוֹנִימִים, פֶרְנַנְדוּ פְּסוֹאָה.

      כָּאן, בַּגָּלוּת הָעֲלוּבָה הַזֹּאת
      שֶׁאֵינֶנִּי אֲפִלּוּ גּוֹלֶה בָּהּ, אֲנִי שׁוֹכֵן,
      נֶאֱמָן בְּעַל-כָּרְחִי לְאוֹתוֹ מִשְׁגֶּה עַתִּיק
             שֶׁבְּעֶטְיוֹ אֲנִי מָחֳרָם.

      הַמִּשְׁגֶּה שֶׁבָּרָצוֹן לִהְיוֹת דּוֹמֶה לְמִישֶׁהוּ –
      מְאֻשָּׁר, בְּסִכּוּמוֹ שֶׁל דָּבָר – עַד כַּמָּה שֶׁנָּתַן הַגּוֹרָל
      לְכָל לֵב אֶת הַנֶּכֶס הַיָּחִיד
             שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לִהְיוֹת שֶׁלּוֹ.

ספר השירים של מיה לוי ירון מהווה מעין "תערוכה רטרוספקטיבית" של שירים שנכתבו במשך יותר משלושה עשורים. חלק מהשירים פורסמו ב"הליקון" ובבמות ספרותיות אחרות.

אף כי מבחינה כרונולוגית "הים ידע" הוא ספר שירים ראשון, הרי שמבחינת מהותו הוא מייצג את ההפך מזה. זהו ספר שמכנס בתוכו שירים שנכתבו במשך שנים רבות, וככזה הוא מהווה אסופה וסיכום.

בספר ארבעה שערים. בראשון כלולים שירים שנכתבו בשנים 2000-2007, ובאחרון שירים שנכתבו בשנים 1979-1985. קריאה רצופה בספר מאפשרת התקדמות לאחור בזמן ובאופן זה מוצגים הנושאים המועלים בו מנקודות מבט ופרספקטיבה. האישה שבספר מוצגת לפנינו בהטיות ובזוויות רבות, בגילאים שונים ובמצבי תודעה משתנים, דרך צורת התבוננות ייחודית במצבי חיים ובאירועים אנושיים.

היא מבטאת את עולמה בישירות, בפשטות ובהומור דק וכאוב, מתוך חיבור עמוק לחיים ולהפכיהם. הים, מקום נוכח ואינטימי מאוד בשירים, הוא ישות חיצונית ופנימית כאחד.

מיה לוי ירון כתבה שני רומנים בפרוזה, "הדג החמישי הוא שלך" בהוצאת שוקן; ו"מה שאין לי", בהוצאת הספריה החדשה; עוסקת בעריכת ספרים, בביקורת ספרות ובהנחיית כתיבה.

הַצְּפַרְדֵּעִים

לִפְנֵי שָׁנִים, עַל חוֹף בִּצָּה שָׂרוּף
בְּשֶׁמֶשׁ הָאָבִיב הָעֵירֻמָּה,
כְּשֶׁהַיּוֹם נֶחְנַק בְּמִין טֵרוּף
וְהָאֲוִיר רָבַץ בְּקוֹל דְּמָמָה

רָאִיתִי יְלָדִים. חַסְרֵי פָּנִים –
רֹאשָׁם הָיָה רָכוּן – אֲבָל הַצְּחוֹק
אֲשֶׁר הִדְהֵד פִּתְאוֹם בֵּין הַקָּנִים
הֵעִיד עַל שִׂמְחָתָם לְמֵרָחוֹק.

וְאָז הָלְכוּ. וְשֶׁקֶט שׁוּב הָיָה.
וְהָאָבָק שֶׁנֶּעֱרַךְ לִפְלֹשׁ
שִׁלֵּחַ אֶת גְּדוּדָיו בְּדוּמִיָּה
שֶׁיְּכַסּוּ בַּאֲדִישׁוּת אֶת שְׁלֹשׁ

הַצְּפַרְדֵּעִים שֶׁכְּבָר הָיוּ קָרוֹת
וּבְפִיהֶן סִיגַרְיוֹת בּוֹעֲרוֹת.

אֲנַחְנוּ נַמְשִׁיךְ עוֹד זְמַן מָה.
בְּקָרִים בַּמְּכוֹנִית. אֵזוֹר הַתַּעֲשִׂיָּה הַפָּקוּק.
הַמָּעוֹן. הָעֲבוֹדָה.

יוֹתֵר מִכֹּל אָהַבְתְּ כְּשֶׁכָּתַבְתִּי.
אֲנִי מְמַעֵט עַכְשָׁו. רַק רְגָשׁוֹת סְפוּרִים
חוֹצִים אֶת הֲמֻלַּת הַיָּמִים.
יֵשׁ בִּי עֲדַיִן הַשֶּׁקֶט הַזֶּה שֶׁהֶעֱרַצְתְּ,
שֶׁשִּׁגֵּעַ אוֹתָךְ מִזַּעַם. עֲדַיִן אֲנִי אִטִּי לִפְעָמִים,
מַצְחִיק לִפְעָמִים. הַכֹּל כְּאִלּוּ דּוֹמֶה.

בַּמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי הִיא גְּדֵלָה כְּמוֹ מֵעַצְמָהּ.
בְּתוֹךְ לִבִּי, אִתָּהּ, לְאַט גָּדֵל הַדּוֹר שֶׁכְּבָר אֵינוֹ יוֹדֵעַ.
שֶׁאֶת זִכְרֵךְ נוֹשֵׂא כְּפַּרְשִׁיָּה נַעֲלָמָה.

השירים מהלכים באומץ, בכישרון ובעדינות במישורים של ארוס ופחד. המשוררת מישירה מבט אל מראות החיים ורושמת את האקוורלים שלה בדיוק וביד בוטחת. ניכרת בה מה שאני מכנה "שירה טבעית"

(ישראל בר-כוכב, משורר)

השירים מרשימים הן בשליטה המוצלחת בלשון ובפיגורות לשוניות, הן בניקיון ובאיפוק שהם מציגים, הן במגוון הנושאים שאינם כפופים ל"אופנות" ספרותיות עכשוויות.

(ד"ר סמדר שיפמן, החוג לספרות, אוניברסיטת תל-אביב)

ספר שיריה הראשון של ורד לוינשטיין חושף בפני הקורא העברי משוררת בשלה ועזת ביטוי... שפתה חושנית, נסערת ומכאיבה.

(אילן שיינפלד, משורר וסופר)

במכלול אני רואה כוח ביטוי וקול אישי. מה שמאפיין את רובם הוא ה"פואנטה המרחפת" – סיום המעביר את השיר לספירה אחרת.

(ד"ר תמר סוברן, החוג ללשון, אוניברסיטת תל-אביב)

בילי קולינס כתב מבוא מיוחד לספר זה. המבוא והשירים מופיעים במקור האנגלי ובתרגום.

צִיּוּר

מְשִׁיכוֹת דְּיוֹ עַל נְיַר אֹרֶז –
גֶּשֶׁר מֵעֵץ
מִתְקַמֵּר מֵעַל נָהָר,

הָרִים בַּמֶּרְחָק,
וּמִלְּפָנִים
עֵץ נְשׁוּב-רוּחַ.

אֲנִי מְסוֹבֵב אֶת הַסֵּפֶר עַל הַשֻּׁלְחָן
כָּךְ שֶׁהָעֵץ
נוֹטֶה לְעֵבֶר הַכְּפָר שֶׁלָּךְ.

בילי קולינס נולד בניו יורק בשנת 1941.

קולינס הוא אחד המשוררים המובילים והאהודים בשירה האמריקאית בת זמננו. הוא כיהן כֿ Poet Laureate (המשורר הנבחר ע"י ספריית הקונגרס) של ארצות הברית בשנים 2001-2003, ובֿ2004 קיבל את התואר הנכבד הזה ממדינת ניו יורק. פרסים רבים הוענקו לו על כתיבתו.

בילי קולינס הוא Distinguished Professor באוניברסיטה של העיר ניו יורק.

בין 8 ספרי השירה שפרסם עד כה:
The Trouble with Poetry (2005), Sailing Alone Around the Room (2002), Picnic, Lightning (1998), The Art of Drowning (1995), Questions About Angels (1991), The Apple That Astonished Paris (1988)

ב-2003 בילי קולינס ערך אנתולוגיה בת 180 שירים של משוררים אמריקאים ואחרים עבור מערכת החינוך של ארה"ב בכדי לאפשר לתלמידים קריאת שיר אחד בכל יום לימודים. האנתולוגיה הועלתה גם על רשת האינטרנט. ב-2005 יצא לאור קובץ עם 180 שירים נוספים.

Poetry 180: A Turning Back to Poetry, 180 More: Extraordinary Poems for Every Day.

בכינוס של הקונגרס לציון יום השנה לאירועי ה-11 בספטמבר 2001, קולינס קרא את שירו "השמות" שכתב במיוחד.

שִׁירַי הָרִאשׁוֹנִים

וְאָז בְּאִיתָקָה שֶׁלִּי
הִגִּיעוּ לְתֻמָּם כָּל נְדוּדַי
עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וְהַיַּמִּים
כָּאן בַּיֹּפִי הַמֻּחְלָט הַזֶּה
תַּמּוּ מְעוֹפַי הַמּוּתָשִׁים לְאֵי-מִשָּׁם
לְמַרְגְּלוֹת עֲרָבָה מְבַכָּה
בְּפַאֲתֵי אֲגַם עָמֹק כְּיָם
נִרְפְּאוּ כָּל תַּחְלוּאַי מִכָּחֹל
וְיָרֹק...

ספרים נוספים של יואב ורדי:

שירה –
אולי לאהוב , הוצאת עקד (1993)
זמנים , הוצאת גוונים (1999)
שירים של תום , הוצאת גוונים (2001)
בעין סערה , הוצאת עקד (2003)
אומרים שירה , הוצאת כרמל (2005)

תרגום שירה אמריקאית (עם מכבית מלכין) –

וויליאם קרלוס וויליאמס, העולם מצטמצם לתמונה מוכרת, הוצאת כרמל (2005)
מאיה אנג'לו, כשמשיות קיץ בסופת הוריקן, הוצאת כרמל (2005)
בילי קולינס, חוצה ברגל את האטלנטי, הוצאת כרמל (2008)

ספר זה הינו ספר שיריו השני של חיים ספטי. קדם לו ספר שיריו הראשון, "דו"ח על יתרת הנפש", ולאחריו יֵצא ספר שיריו השלישי,"האהבה הלבנה", כולם בהוצאת "כרמל". רבים משיריו (90, כולל 6 פואמות) התפרסמו בכתבי-העת "עכשיו", "אפיריון", "עיתון 77", "הליקון", "מאזניים", "פסיפס", "ירושלים", ו"כרמל" ובמדור הספרותי של "מעריב".

על שירת המשורר:
– "...חיים ספטי כותב שירה ולא רק שירים. המאפיינים הסגנוניים הברורים, הקול האישי, השקפת העולם המגובשת ואותה אי-הנחת הקיומית המתקוממת, העוברת כחוט השני בכל השירים, הם שעושים את יצירתו ל'שירה'. הוא כותב שירה 'גדולה', שירה פילוסופית, שירה על נושאים גדולים: האדם ותודעת סופיותו, רוח האדם המניעה את יצירתו, העולם החומרי, ומעל לכול – אלוהים או התפכחות מאמונה... יש בכתיבתו עושר חוויתי-תמוּני לצד עושר רוחני-אינטלקטואלי ואופק תרבותי רחב. כל אלה מניבים שירה מעניינת ומעוררת מחשבה. ספר זה... ראוי בהחלט לתשומת לב מיוחדת" – מתוך מאמר של המשוררת, המבקרת והמתרגמת ברכה רוזנפלד על ספרו הראשון של המחבר, "עיתון 77", פברואר 2007. המאמר השלם נמצא באתר: www.e-mago.co.il/news/293.htm .
– "...שירתו כתובה בעברית עשירה ורבת ניחוחות... ויש בה עוצמות רעיוניות ועוצמות ביטוי..." – מתוך המלצה של יונתן גורל, משורר ועורך מרכֵּז של כתב-העת "ירושלים", שבהוצאת סניף ירושלים של אגודת הסופרים העברים, ל"קרן עמו"ס" על הספר הראשון, אוקטובר 2005 (הספר זכה במענק מהקרן).
– "...ספרך היפה ובעיקר החכם..." – מתוך מכתב של הסופר חיים באר למחבר על ספרו הראשון, ב-30 בינואר 2007.
– "...מרחב הקיום הנפשי [שבשירי הספר] יש בו ממדים רחבים, עוצמה פנימית, הוא נע בין האישי והאינטימי – לבין עולם ומלואו... הספר הראוי מאוד הזה..." – מתוך מכתב של המשוררת, המתרגמת והמבקרת דינה קטן בן-ציון למחבר על ספרו הראשון, ב-9 באפריל 2006.
– "קראתי וחזרתי וקראתי... ספרך באמת באמת נפלא בעיני..." – מתוך מכתב של המשוררת והמבקרת מלכה נתנזון למחבר על ספרו הראשון, ב-7 במרס 2006. (המובאות משלושת המכתבים – ברשות מחבריהם).
חיים ספטי נולד ב-1950 והינו בוגר החוג לכלכלה (מורחב) באוניברסיטת תל-אביב ותושב פתח-תקוה.

אִם הָיִיתִי חֲתוּלָה
אוֹ בּוֹא נֹאמַר נְמֵרָה
הָיִיתָ מְסַפֵּק אֶת כָּל צְרָכַי

אֲבָל אֲנִי לֹא

הַנֶּפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת אַהֲבָה

כל הקורא בקובץ שיריה של חגית בת-אליעזר "הַשָּׁקַת סְפִינַת צִפִּיָּה" חש בעוצמת הרגשות הבאים לביטוי בשירים אישיים אלה, הרווּיים באהבה, בציפייה למימושה, בכאב, בפרידה, בגעגועים, גם בשמחה, בבחירה בחיים, באמהוּת.

צבי עצמון

יש בשירים הליריים של חגית בת-אליעזר מבע חזק של האני הנשי.
השיר פשוט פורץ אליך כמו נחשול ומציף אותך בים של אהבה.
אלה שירים היוצאים מן הלב הפועם ומגיעים אל לב האחר.

רן יגיל

יוֹנָה רַץ בַּסִּמְטָאוֹת. הַסְּפִינָה כְּבָר עוֹגֶנֶת. הַמֵּזַח מִתְעוֹרֵר בִּמְהוּמָה.
אַתֶּם הַמִּתְקַבְּצִים שָׁם וּפוֹשְׁטִים יָד וְלֵב – הָנִיחוּ לוֹ. אַל תִּלְעֲגוּ.
הֵן אִם תִּשְׁלְחוּ אֵלָיו אֶת סֵפֶל תְּחִנַּתְכֶם, יָבוּז לָרַעַד הַמָּרוּד בְּקוֹלְכֶם.
סוּרוּ מִמֶּנּוּ. הוּא חַלָּשׁ וּמִתְנוֹעֵעַ. הָנִיחוּ לוֹ לִירוֹת עַצְמוֹ תַּרְשִׁישָׁה.

"שירתו המצוינת של אריאל זינדר מצליחה ליצור דיבור שירי רהוט וטבעי, טון דיבורי-מוזיקלי, שהקורא יכול לדבר אותו, מתוך שהוא שומע אותו. הדיבור השירי הזה מצליח להלך בין הארצי-הגופני לבין המסתורי-השקוף באופן מעורר השתאות. רבים משירים אלה מצליחים להעביר לקורא את חווית הגילוי, או אפילו ההתגלות, לא כדימוי מעובד ומסוכם, אלא כהתרחשות נרטיבית הנבנית בתוך השיר כמו לראשונה, כאילו תוך כדי הליכה וחיפוש, וכך מצליחים להפתיע את הקורא ולעורר את השתאותו בדיוק באופן שבו ראה המשורר דבר והשתאה."

תמיר גרינברג, ד"ר דרור בורשטין, ד"ר תמי וולף מונזון
חברי ועדת השיפוט לקביעת הזוכים בפרס למשוררים בתחילת דרכם לשנת תשס"ד

"מטפחת כחולה הופכת לעומק באר" היא אנתולוגיה של חיפושי דרך בכתיבה, בקריאה, בהנחיה. המאמרים, הרשימות, הסדנאות, התרגילים, הפרגמנטים, השירים והמחשבות הכלולים בספר פורשים מגוון סוגיות וגישות בבעיות התשתית של הנחיית כותבים: האם נכון ללמד לכתוב? האם אפשר ללמוד לכתוב? כיצד קוראים אנשים כותבים? מי הם המנחים הנכונים? האם סדנאות עלולות להזיק לכותב בתחילת דרכו? האם הן מעודדות כתיבה בינונית, אפורה, אחידה? מה נכון ללמד משוררים וסופרים בתחילת דרכם: פואטיקה? תרגום? משוב? כתבי סופרים ומשוררים גדולים? את נבכי השפה ומכמניה?

את האנתולוגיה היחידה בארץ כתבו שלושים מבכירי מנחי סדנאות הכתיבה הפעילים כיום. עורכת: ליאת קפלן

משוררים מוציאים לאור שירים וטיוטות בכתב ידם. אירוע פשוט, לכאורה. למעשה, פרסום כזה הוא מעשה נדיר ונדיב: משורר חולק עם קוראיו תנועה פרטית מאוד, הרוגשת בגוף, קושרת בין העין ובין היד, מתחוללת באזורי הַסְּפָר של הנכתב ובמחוזות עלומים של תודעת הכותב. קריאת שיר בכתב יד היא הצצה סקרנית במקטע מן היצירה, השרוי, בדרך כלל, באינטימיות אפלה. כתב יד הוא תצלום תנועה: השיר, התודעה והיד נצמדים לרגעים אל מכשיר הכתיבה, מחוללים על פני משטח הדף הריק וסודקים אותו. כתב יד אוצר את שאינו ניתן לשימור: את המוסיקה הנובעת ממגע הרגע החד פעמי בין המלים הנכתבות ובין הגוף הכותב, את הרצף שעיקרו החריגוֹת ממנו, את המקצב, את ההשתהות, ההיסוס, ההתלבטות. את העצירה. רישום רגע פרטי, יחיד במינו, המתחולל רק על דף אחד, בהרף עט או עיפרון.
פרסום כתב יד הוא מעשה חשוף לגמרי, השונה מאוד ממראית העין המושלמת של שיר מודפס על עיצובו הסדור, אותיותיו אחדיות המתאר, ניקודו התקני וטוריו הנקראים בסך, זה אחר זה, על הדף. כתב יד הוא ביצוע חד פעמי של שיר – בדיוק כמו קריאתו בקול.
עתים, מתן פומבי לשיר בכתב יד מערטל רגע נדיר ובלתי אפשרי שבו נקשרים ומיד מוּתרים השיר הכתוב והגמור, תהליך הכתיבה, המשורר הכותב על גופו והיסוסיו – והקורא.
ולעתים, כתב יד הוא כתב יד, מעשה פשוט: שיר מועתק ורואה אור בספר, לצד שירים אחרים.

מעטים הספרים החושפים כתבי יד, והם מתמעטים במקביל לשימוש המוגבר בדפוס, במחשב ובאינטרנט. האנתולוגיה בכתב ידם, כוללת שירים של 105 משוררים ממשתתפי פסטיבל המשוררים הישראלי במטולה בשנים 1997-2007.
האנתולוגיה פורסמה הודות לנדיבותם של מרכז ההדרכה לספריות בישראל ושל המשוררים המשתתפים, ששלחו שיר או טיוטה בכתב יד.

עַל שְׂפַת הַיָּם

אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר

שׁוֹעֵט הַכֶּלֶב הַזָּקֵן

ב זוהי שירה אמיצה וחשופת רגש, המגלמת עוצמה ארוטית וחושניות נשית – קולה צלול ואסתטי. השירים נוגעים בתשוקה המובילה להתמסרות ובחיבוטי נפש הנובעים מן השתיים.
בשירים יכולת פריטה על נימים דקים של רגש, אהבה לשם אהבה ואהבת אדם.
חיבור מיסטי-קוסמי בינו ובינה מרחף מעל הקובץ כולו, כשכל השירים מצטרפים למעין מונולוג אישי שלם ומענין.

רן יגיל

זהו ספר שיריה הראשון של מירה הרשקו, זוכת פרס אקו"ם ("נוצת הזהב") בתחום הפזמונאות לשנת 2001 ובמלגות מטעם "קרן יהושע רבינוביץ" ו"קרן עמו"ס ירושלים."

בספר "בואו ימים מפויסים" מצוי מבחר מייצג משנים רבות של יצירה.

דליה יאירי בחרה שלא לחשוף את יצירותיה כל עת שעמדה בחזית האקטואליה.

הספר משלב שירה אישית מאוד – אהבה, שכול, חיפוש, עם התייחסויות לאירועים, לנופים ולמציאות העכשווית.

מרבית השירים מתפרסמים כאן לראשונה.

כמשוררת המודעת מאוד לעצמה ולסובב אותה, עולמה השירי של מאירה מנסור נסב על ציר- החוויה של הגיבור-הטרגי, הלך בודד, המנסה לחוות ולפענח את האירועים המופלאים שנקרים לאדם בדרכו.

המפגש עם שירתה של מאירה מנסור, הוא מפגש עם תגובה פיוטית לקורה בארצנו, לָעֶצב הזך, הנוקשה והמתמיד, למן ההתבגרות הראשונה שכולה טבולה בתום ילדות ובשלמות ההוויה, דרך הכתיבה החמה אם

גם אירונית, וכלה בעזיבה ובבדידות.

שירת מאירה מנסור מפתיעה תמיד ומותירה את הקורא בתחושה של מפגש עם שירה טובה, טובת-עין וראשונית.

ספרה הראשון בחומר הגמיש של המסטיק יצא לאור בהוצאת הליקון, 2003.

בספר הזה, השלישי בסדרה מילים לצלילים, כמאתיים תמלילי שיר במקור ובתרגום, הבאים להרחיב את המבחר הבסיסי המובא בספר הליד הגרמני ממוצרט עד מהלר. השירים נבחרו על-פי ערכם הסגולי ועל-פי שכיחות הופעתם באולמי הקונצרטים בארץ ובעולם. בצד מלחיני הליד מן השורה הראשונה מוצגים כאן עשרה יוצרים, שעם כל פועלם החשוב בתחום הזה לא זכו בספר הראשון לייצוג משל עצמם, בהם ליסט, שטראוס ושנברג. הספר מיועד לאוהבי הליד ששפתם עברית: זמרים ומאזינים, מורים ותלמידים, מארגני קונצרטים ועורכי תכניות. אנו מקווים שספר זה יסייע להם במשימותיהם וגם יסב להם עונג.

הרִיג-וֶדָה, החיבור העתיק ביותר בתרבות הודו ואחד החיבורים העתיקים בעולם, חוברה לפני כ-3,500 שנה בסנסקריט ארכאית, המכונה וֶדית. זהו החיבור הקדום ביותר בארבע הוֶדוֹת, המקובלות כקדושות ומקודשות בעיני רוב המסורות ההינדואיות. ביצירות מופת רחבות היקף אלה מתועדים שלבי ההתפתחות המכוננים של הציביליזציה ההודית וגם התמורות הגדולות שהתחוללו בהגות ובדת, בתרבות ובחברה מאמצע האלף השני עד אמצע האלף הראשון לפני הספירה.

ברובד הקדום ביותר של הרִיג-וֶדָה, הסָמְהִיטָא, 1028 מזמורים, ומתוכם תורגם מבחר של 61 מזמורים שהוקדשו לאלים ולאלות המשקפים את הערכים והאתוסים של התרבות הוֶדִית ומייצגים תופעות טבע והליכות חיים. אָגְנִי, אִינְדְרָה וסוֹמָה, סוּרְיָה, סָוִיטָר ופּוּשָׁן, וָרוּנָה, וִישְׁנוּ ורוּדְרָה, פָּרְגָ'נְיָה ווָאטָה, זוג האלים דְיָאוָא-פְּרִיטְהִיוִי, והאלות וָאץ', אוּשָׁס, רָאטְרִי ואָרָנְיָאנִי. כלולים כאן מזמורים העוסקים במקור השפה, בריאת העולם והאדם, טקס הפולחן, משיחת המלך, אהבה, נדיבות, מוסר וצדק, מוות ומנהגי אבלות.

המתרגם, עמרם פטר, הוא דוקטורנט בחוג ללימודי הודו באוניברסיטה העברית ומלמד במכללות האקדמיות ספיר ועמק יזרעאל. ספרו המיתולוגיה ההודית פורסם בהוצאת מפה בשנת 2001.

הַיּוֹם מָעַדְתִּי עַל עָנָף וְהַשְּׁבִיל, נַהֲרוֹ שֶׁל הַיַּעַר,
הִכָּה אוֹתִי בְּאֶגְרוֹף טְחָב, הַיְשֵׁר בְּלִבִּי.
הִתְנַשַּׁפְתִּי שָׁם רֶגַע.
הַחַיָּה תָּמִיד שְׂמֵחָה כְּשֶׁהִיא פּוֹגֶשֶׁת אֹכֶל,
הִיא שָׁרָה עַל כָּךְ גַּם אַחֲרֵי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת.
אוֹמְרִים שֶׁיֵשׁ לִי עֵינֵי בַּז וְנָמֵר:
הִלָּה צְהֻבָּה מִסָּבִיב לָאִישׁוֹן.
אֲנִי כְּחֻלַּת עַיִן בְּדִיּוּק כְּמוֹ דַּרְדַּר כָּחֹל
מַמָּשׁ מִתַּחַת לַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים.
בַּשֶּׁלֶג אֲנִי יְרֻקָּה וְחוּמָה, תָּמִיד בְּצֶבַע הָאֲדָמָה.
פְּעָמִים רַבּוֹת נִסְּתָה יָד גְּדוֹלָה
לִמְחוֹת וְלִמְחֹק אוֹתִי
כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים לְדִמְעָה מְיֻתֶּרֶת
בִּקְצֵה הַמִּמְחָטָה.
הִיא נִסְּתָה בִּרְצִינוּת.
אֲבָל תָּמִיד הֵשַׁבְתִּי מִלְחָמָה שַׁעְרָה
כְּדֵי שֶׁאֶזְכֶּה לִחְיוֹת
יְרֻקָּה כָּזֹאת, חוּמָה כָּזֹאת,
בַּיַּעַר בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַיַּעַר, עַל הָאֲדָמָה בְּצֶבַע הָאֲדָמָה.
לֶחָבִיב אֲנִי חֲבִיבָה, אִי אֶפְשָׁר לְרַמּוֹת אוֹתִי,
לַחַיָּה אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת בָּעֵינַיִם, וְאַלְפֵי שָׁנִים מְדַבְּרוֹת
בְּלִי הֶגֶה.
אָכֵן, אֲנִי עֲיֵפָה, זְקֵנָה מַמָּשׁ כְּמוֹ אֶלֶף שָׁנִים,
אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי כֹּה מוּכָנָה לְהֵאָבֵק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מוּכָנָה עַכְשָׁו.
בְּלִבִּי נוֹצָה אוֹ שֵׁן טוֹרֶפֶת.
מוּכָנָה לְלַטֵּף אוֹ לְהַכּוֹת.
בְּלִי לְהַסֵּס, מַהֵר.
לְבַד וְעַכְשָׁו.

מהר, לבד ועכשיו, אסופה עברית ראשונה של שירת סִירְקָה טוּרְקָה - מגדולות היוצרות הפיניות בימינו - התפרסמה לפני פחות מעשור. הספר עמוק בלב היער הוא אסופה שניייה, מקיפה וממצה, של שירה זו בעברית: שירים המנצחים את הצער ומודים בקיומו, מילות אהבה הפועמת גם בשלגי הצפון.

פֶרְנַנְדּוּ פְּסוֹאָה (1888-1935) הוא אחד מגדולי המשוררים, הסופרים והוגי-הדעות במאה העשרים. פְּסוֹאָה הוא גם היוצר הפורטוגלי המפורסם ביותר מחוץ לגבולות ארצו. מה עשיתי מן החיים? הוא ספרו הרביעי הרואה אור בעברית. קדמו לו כל חלומות העולם בתרגום פְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ ויורם ברונובסקי (הוצאת כרמל, 1993), ספר האי-נחת בתרגום יורם מלצר (הוצאת בבל, 2000), ומהחלון הגבוה ביותר בתרגום רמי סערי, פְרַנְסִישְׁקוּ דָה קוֹשְׁטָה רֶיְשׁ ויורם ברונובסקי (הוצאת כרמל, 2004).

מה עשיתי מן החיים? הוא ספר הכולל את כל שירת אַלְוָרוּ דֶה קַמְפּוּשׁ אשר לצד אַלְבֶּרְטוּ קָאֶיְרוּ ורִיקַרְדּוּ רֶיְשׁ הנו אחת משלוש הדמויות המרכזיות במאגר המשוררים הבדויים שיצר פֶרְנַנְדּוּ פְּסוֹאָה כדי לתת פתחון-פה לקולותיהם הייחודיים של יוצרים מדומים. אַלְוָרוּ דֶה קַמְפּוּשׁ הנו "מהנדס-אוניות, בוגר אונברסיטת גלאזגו, שכתב שירים רמי-קול וכנים על חרדתו הקיומית של האדם". למקרא השירים הכלולים במה עשיתי מן החיים? נהיר כי גם אילו כתב פְּסוֹאָה במשך כל חייו רק את שירת אַלְוָרוּ דֶה קַמְפּוּשׁ, היה זוכה במוניטין וחשיבוּת שיוחסו ליצירתו מאז פרסומה ועד עצם היום הזה.

אֲנִי מַתְחִיל לְהַכִּיר אֶת עַצְמִי. אֵינֶנִּי קַיָּם.
אֲנִי הַפַּעַר בֵּין מַה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת לְבֵין מַה שֶׁהָאֲחֵרִים עָשׂוּ מִמֶּנִּי,
אוֹ מַחֲצִית אוֹתוֹ פַּעַר, כִּי יֵשׁ גַּם חַיִּים...
זֶה מַה שֶׁאֲנִי, לְבַסּוֹף...
כַּבֵּה אֶת הָאוֹר, סְגֹר אֶת הַדֶּלֶת וַחֲדַל לְהַרְעִישׁ בְּקַבְקַבִּים בַּפְּרוֹזְדּוֹר.
אֶשָּׁאֵר לִי בְּחַדְרִי לְבַד עִם הַנַּחַת הַגְּדוֹלָה שֶׁיֵּשׁ לִי מֵעַצְמִי.
זֶה יְקוּם זוֹל.

שירתה של דבי סער רלוונטית, בהירה וחדה, בלי לוותר על עושר הלקוח מן העברית לדורותיה. סער ניחנה באוזן רגישה ובשליטה מצוינת במדיום הפואטי. שיריה קריאים אולם עשירים ברמיזות, בהפניות, במשחקי משמעות. סער היא משוררת בעלת הומור, ביקורתית אולם לא הרסנית, משוררת היודעת לקרוץ באירוניה, לטפל ביד עדינה בנושאים כואבים ולנהל שיחה רציפה עם הקורא.

יורם מלצר